כאשר עיר הופכת למדינה

כאשר עיר הופכת למדינה
קרדיט תמונה: קו הרקיע של מנהטן

כאשר עיר הופכת למדינה

    • שם מחבר
      פאטימה סייד
    • ידית טוויטר של מחבר
      @Quantumrun

    הסיפור המלא (השתמש רק בלחצן 'הדבק מ-Word' כדי להעתיק ולהדביק בבטחה טקסט ממסמך Word)

    בשנחאי רבתי יש אוכלוסייה העולה על 20 מיליון; מקסיקו סיטי ומומבאי הן ביתם של כ-20 מיליון נוספים כל אחת. הערים הללו הפכו לגדולות יותר ממדינות שלמות בעולם והן ממשיכות לצמוח בקצב מהיר להדהים. בהיותן מתפקדות כמרכזי הכלכלה המרכזיים של העולם, ומעורבים בוויכוחים פוליטיים לאומיים ובינלאומיים רציניים, עלייתן של ערים אלו מאלצת שינוי, או לכל הפחות שאלה, ביחסיהן עם המדינות בהן הן נמצאות.

    רוב הערים הגדולות בעולם כיום מתפקדות בנפרד ממדינת הלאום שלהן מבחינה כלכלית; הזרמים העיקריים של השקעות בינלאומיות מתרחשים כעת בין ערים גדולות ולא בין מדינות גדולות: לונדון לניו יורק, ניו יורק לטוקיו, טוקיו לסינגפור.

     שורש הכוח הזה הוא, כמובן, הרחבת התשתיות. חשוב לגודל בגיאוגרפיה ובערים גדולות ברחבי העולם זיהו זאת. הם פועלים להגדלת חלקים מהתקציב הלאומי כדי לבנות ולפתח מבנה תחבורה ודיור מוצק כדי לספק אוכלוסיה עירונית פורחת.

    בכך מזכירים נופי העיר של ימינו את המסורת האירופית של מדינות ערים כמו רומא, אתונה, ספרטה ובבל, שהיו מרכזי כוח, תרבות ומסחר.

    אז, עליית הערים אילצה את עליית החקלאות והחדשנות. מרכזי הערים הפכו לשורש השגשוג והמגורים המאושרים כאשר יותר ויותר אנשים נמשכו אליהם. במאה ה-18, 3% מאוכלוסיית העולם חיה בערים. במאה ה-19 זה עלה ל-14%. עד 2007 נתון זה עלה ל-50% וההערכה היא להפוך ל-80% עד 2050. עלייה זו באוכלוסיה פירושה, באופן טבעי, ערים היו צריכות לגדול ולעבוד טוב יותר.

    שינוי היחסים בין ערים לארצן

    כיום, 25 הערים המובילות בעולם מהוות יותר ממחצית מהעושר העולמי. חמש הערים הגדולות בהודו ובסין מהוות כעת 50% מהעושר של המדינות הללו. נאגויה-אוסקה-קיוטו-קובה ביפן צפויה לאוכלוסייתה של 60 מיליון עד 2015 והיא תהיה תחנת הכוח היעילה של יפן בעוד השפעה דומה בקנה מידה גדול עוד יותר מתרחשת באזורים עירוניים שצומחים במהירות כמו זו שבין מומבאי. ודלהי.

    ב בעדענייני חוץ מאמר "הדבר הגדול הבא: Neomedievalism", פאראג חאנה, מנהל יוזמת הממשל העולמי ב-New America Foundation, טוען שהסנטימנט הזה צריך לחזור. "היום רק 40 אזורי ערים מהווים שני שלישים מהכלכלה העולמית ו-90 אחוז מהחדשנות שלה", הוא מציין, ומוסיף כי "הקונסטלציה ההנזה האדירה של מוקדי מסחר בצפון ובים הבלטי חמושים היטב בימי הביניים המאוחרים, יוולדו מחדש כאשר ערים כמו המבורג ודובאי יוצרות בריתות מסחריות ומפעילות "אזורים חופשיים" ברחבי אפריקה כמו אלה שדובאי פורטס וורלד בונה. תוסיפו קרנות הון ריבוניות וקבלנים צבאיים פרטיים, וקיבלתם את היחידות הגיאופוליטיות הזריזות של עולם ניאו-מימי הביניים".

    מבחינה זו, ערים נותרו המבנה השלטוני הרלוונטי ביותר על פני כדור הארץ והמיושב ביותר: עיר הבירה של סוריה, דמשק, נכבשה ברציפות מאז 6300 לפני הספירה. בגלל העקביות, הצמיחה וערעור היציבות לאחרונה והפחתת האפקטיביות של ממשלות פדרליות לאחר הקריסה הכלכלית העולמית, ההתמקדות בערים גדלה עוד יותר. איך להגן על האוכלוסייה המתפתחת שלהם ועל כל הכלכלה והפוליטיקה שהיא דורשת, הופך לבעיה רצינית לפתור.

    הטענה עומדת כי אם מדיניות לאומית - מערכת של שיטות מיושמות למען שיפור המדינות שלם מדינה ולא היבט ספציפי שלה - הופכת לחסום כבישים לצמיחת מרכזים עירוניים כמו טורונטו ומומבאי, אז האם לא צריך לאפשר לאותן ערים את עצמאותן?

    ריצ'רד סטרן, פרופסור אמריטוס במחלקה למדעי המדינה ובבית הספר למדיניות ציבורית וממשל של אוניברסיטת טורונטו, מסביר כי "ערים [בולטות] יותר כי ביחס למדינה כולה, ערים הרבה יותר פרודוקטיביות. הם מייצרים הרבה יותר לאדם מאשר הפריון לאדם של המדינה. אז הם יכולים לטעון שהם המנועים הכלכליים של המדינה".

    ב- 1993 יחסים בינלאומיים מאמר שכותרתו "עלייתה של מדינת האזור", הוצע גם כי "מדינת הלאום הפכה ליחידה לא מתפקדת להבנה וניהול זרימות של פעילות כלכלית השולטת בעולם חסר הגבולות של היום. קובעי מדיניות, פוליטיקאים ומנהלי תאגידים יהנו מהסתכלות על "מדינות אזוריות" - האזורים הכלכליים הטבעיים של הגלובוס - בין אם הם נופלים במקרה או מעבר לגבולות הפוליטיים המסורתיים".

    האם ניתן לטעון אם כך שקורה יותר מדי בלונדון ובשנגחאי מכדי שממשלה לאומית אחת תטפל במלוא הקשב הדרוש לה? באופן עצמאי, ל"עיר-מדינות" תהיה היכולת להתמקד באינטרסים המשותפים של פינת האוכלוסייה שלהן ולא באזורים הרחבים יותר שבתוכם הן ממוקמות.

    אל האני יחסים בינלאומיים המאמר מסתיים ברעיון ש"עם קנה המידה היעיל של הצריכה, התשתית והשירותים המקצועיים שלהן, מדינות האזור מהוות כניסות אידיאליות לכלכלה העולמית. אם יאפשרו להם לרדוף אחר האינטרסים הכלכליים שלהם ללא התערבות ממשלתית קנאית, השגשוג של האזורים הללו יזלוג בסופו של דבר".

    עם זאת, פרופסור סטרן מדגיש שהמושג של עיר-מדינה הוא "מעניין לחשוב עליו אבל לא מציאות מיידית", בעיקר בגלל שהם נותרים מוגבלים מבחינה חוקתית. הוא מדגיש כיצד סעיף 92 (8) של החוקה הקנדית אומר שהערים נמצאות בשליטה מלאה של המחוז.

    "יש טיעון שאומר שטורונטו צריכה להפוך למחוז כי היא לא מקבלת מספיק משאבים מהמחוז, או אפילו מהממשלה הפדרלית, שהם צריכים כדי לפעול היטב. למעשה, זה מחזיר הרבה יותר ממה שהוא מקבל", מסביר פרופסור סטרן. 

    יש עדויות לכך שערים מסוגלות לעשות דברים שממשלות לאומיות לא יכולות או לא יכולות לעשות ברמה המקומית. הכנסת אזורי עומס בלונדון ומסי שומן בניו יורק הם שתי דוגמאות כאלה. קבוצת C40 Cities Climate Leadership Group היא רשת של ערים מגה-ערים בעולם הנוקטות בפעולה לצמצום השפעות ההתחממות הגלובלית. אפילו בדחף לשינויי אקלים, ערים תופסות תפקיד מרכזי יותר מאשר ממשלות לאומיות.

    מגבלות של ערים

    עם זאת, ערים נותרות "מוגבלות בדרכים בהן ארגנו את החוקות והחוקים שלנו ברוב המערכות בעולם", אומר פרופסור סטרן. הוא נותן דוגמה לחוק העיר טורונטו משנת 2006 ששימש להעניק לטורונטו סמכויות מסוימות שלא היו לה, כמו היכולת לגבות מסים חדשים כדי לחפש הכנסות ממקורות חדשים. עם זאת, היא נדחתה על ידי הרשות המחוזית.

    "היינו צריכים לקבל מערכת ממשל אחרת ומאזן אחר של חוקים ואחריות כדי ש[ערים-מדינות יתקיימו]", אומר פרופסור סטרן. הוא מוסיף כי "זה יכול לקרות. ערים נהיות גדולות יותר ויותר כל הזמן", אבל "העולם יהיה שונה כשזה יקרה. אולי ערים ישתלטו על מדינות. אולי זה יותר הגיוני".

    חשוב לציין כי ערים עצמאיות הן חלק מהמערכת העולמית כיום. הוותיקן ומונקו הן ערים ריבוניות. המבורג וברלין הן ערים שהן גם מדינות. סינגפור היא אולי הדוגמה הטובה ביותר לאזור-מדינה מודרנית מכיוון שבמשך ארבעים וחמש שנים, ממשלת סינגפור הצליחה לארגן בהצלחה עיר גדולה על ידי התעניינות נלהבת במסגרות המדיניות הנכונות לעשות זאת. כיום היא מציגה מודל של עיר מדינה שהפיק את רמת החיים הגבוהה ביותר באסיה עבור אוכלוסיות התרבות המגוונות שלה. ל-65% מכלל האוכלוסייה שלה יש גישה לאינטרנט ויש לה את הכלכלה ה-20 בגודלה בעולם עם התמ"ג ה-6 בגובהו לנפש. היא השיגה הצלחות חדשניות גדולות ביוזמות ירוקות כמו פארקים אקולוגיים וחוות עירוניות אנכיות, ראתה בקביעות עודפי תקציב ויש לה את תוחלת החיים הממוצעת הרביעית בגובהה בעולם.  

    ללא הגבלה על ידי קשרים מדינתיים ופדרליים ומסוגלת לתת מענה לצרכים המיידיים של אזרחיה, סינגפור יוצרת אפשרות לערים כמו ניו יורק, שיקגו, לונדון, ברצלונה או טורונטו לנוע באותו כיוון. האם ערים של המאה ה-21 יכולות להפוך לעצמאיות? או שמא סינגפור היא חריגה נעימה, נמשכת מתוך מתחים אתניים גדולים ומתאפשרת רק בזכות מיקומה באי?

    "אנחנו יותר ויותר מזהים עד כמה הם חשובים ומשמעותיים בחיי התרבות שלנו ובחיי החברה והחיים הכלכליים שלנו. אנחנו צריכים להקדיש להם יותר תשומת לב, אבל אני לא חושב ששום רמה ממשלתית גבוהה יותר תאפשר להם", אומר פרופסור סטרן.

    אולי זה בגלל שמטרופולין כמו טורונטו או שנגחאי הוא המוקד למרכז לאומי דינמי מבחינה כלכלית. לכן, הוא משמש כיחידה מועילה, פונקציונלית ומשמעותית במרחב הלאומי. ללא המטרופולין המרכזי הזה, שאר המחוז, ואפילו האומה עצמה, עשויים להפוך לשריד.

    תגים
    קטגוריה
    תגים
    שדה נושא