לאחר עידן האבטלה ההמונית: עתיד העבודה P7

לפני מאה שנה כ-70 אחוז מהאוכלוסייה שלנו עבדו בחוות כדי לייצר מספיק מזון למדינה. כיום, אחוז זה הוא פחות משני אחוזים. בזכות הבאים מהפכת אוטומציה בהיותנו מונעים על ידי מכונות יותר ויותר יכולות ובינה מלאכותית (AI), עד שנת 2060, נוכל למצוא את עצמנו נכנסים לעולם שבו 70 אחוז מהעבודות של היום מטופלות על ידי שני אחוזים מהאוכלוסייה.

עבור חלק מכם, זו עשויה להיות מחשבה מפחידה. מה עושים בלי עבודה? איך אדם שורד? איך מתפקדת החברה? בואו ללעוס את השאלות הללו יחד בפסקאות הבאות.

מאמצים אחרונים נגד אוטומציה

כאשר מספר המשרות מתחיל לרדת בחדות במהלך שנות ה-2040 המוקדמות, ממשלות ינסו מגוון טקטיקות של תיקון מהיר כדי לנסות לעצור את הדימום.

רוב הממשלות ישקיעו רבות בתוכניות "לעשות עבודה" שנועדו ליצור מקומות עבודה ולעורר את הכלכלה, כמו אלו המתוארות ב פרק ארבע של הסדרה הזו. למרבה הצער, האפקטיביות של תוכניות אלו תרד עם הזמן, וכך גם מספר הפרויקטים הגדול מספיק כדי לדרוש גיוס מאסיבי של כוח העבודה האנושי.

חלק מהממשלות עשויות לנסות להסדיר באופן כבד או לאסור על הסף על טכנולוגיות מסוימות להורג מקומות עבודה וסטארט-אפים לפעול בגבולותיהן. אנחנו כבר רואים את זה עם ההתנגדות שחברות כמו אובר מתמודדות איתה כעת כשהן נכנסות לערים מסוימות עם איגודים חזקים.

אבל בסופו של דבר, איסורים מוחלטים יבוטלו כמעט תמיד בבתי המשפט. ולמרות שרגולציה כבדה עשויה להאט את התקדמות הטכנולוגיה, היא לא תגביל אותה ללא הגבלת זמן. יתרה מכך, ממשלות המגבילות את החדשנות בגבולותיהן רק יפגעו בעצמן בשווקים תחרותיים בעולם.

חלופה נוספת שממשלות ינסו היא להעלות את שכר המינימום. המטרה תהיה להילחם בקיפאון השכר המורגש כיום באותן ענפים שעוצבו מחדש על ידי הטכנולוגיה. זה אמנם ישפר את רמת החיים של המועסקים, אך עלויות העבודה המוגדלות רק יגדילו את התמריץ לעסקים להשקיע באוטומציה, ותחמיר עוד יותר את אובדן המשרות במאקרו.

אבל יש אפשרות אחרת שנותרה לממשלות. מדינות מסוימות אפילו מנסות את זה היום.

צמצום שבוע העבודה

אורכו של יום העבודה והשבוע שלנו מעולם לא נחצבו באבן. בימי הציידים-לקטים שלנו, בילינו בדרך כלל 3-5 שעות ביום בעבודה, בעיקר כדי לצוד את האוכל שלנו. כשהתחלנו להקים עיירות, לעבד אדמות חקלאיות ולפתח מקצועות מיוחדים, יום העבודה גדל כדי להתאים את שעות האור, בדרך כלל עבדנו שבעה ימים בשבוע כל עוד עונת החקלאות מאפשרת.

ואז הדברים השתלטו במהלך המהפכה התעשייתית, כאשר ניתן היה לעבוד לאורך כל השנה ולאורך הלילה הודות לתאורה מלאכותית. יחד עם היעדר איגודי עובדים בעידן וחוקי עבודה חלשים, לא היה נדיר לעבוד 12 עד 16 שעות ימים, שישה עד שבעה ימים בשבוע.

אבל ככל שהחוקים שלנו התבגרו והטכנולוגיה אפשרה לנו להיות פרודוקטיביים יותר, השבועות האלה של 70 עד 80 שעות ירדו ל-60 שעות עד המאה ה-19, ואז נפלו יותר לשבוע העבודה המוכר כעת של 40 שעות "9 עד 5" בין שנות ה-1940-60.

בהתחשב בהיסטוריה הזו, מדוע זה יהיה כל כך שנוי במחלוקת לקצר עוד יותר את שבוע העבודה שלנו? אנחנו כבר רואים צמיחה מאסיבית בעבודה במשרה חלקית, גמישות ועבודה מרחוק - כולם מושגים חדשים יחסית בעצמם שמצביעים על עתיד של פחות עבודה ויותר שליטה על השעות של האדם. ולמען האמת, אם הטכנולוגיה יכולה לייצר יותר סחורה, זולה יותר, עם פחות עובדים אנושיים, אז בסופו של דבר, פשוט לא נצטרך את כל האוכלוסייה לעבוד.

זו הסיבה שעד סוף שנות ה-2030, מדינות מתועשות רבות יצמצמו את שבוע העבודה של 40 שעות ל-30 או 20 שעות - תלוי במידה רבה במידת העשייה של המדינה הזו במהלך המעבר הזה. למעשה, שוודיה כבר עושה ניסויים עם א יום עבודה של שש שעות, עם מחקר מוקדם שמצא שלעובדים יש יותר אנרגיה וביצועים טובים יותר בשש שעות ממוקדות במקום בשמונה.

אבל למרות שצמצום שבוע העבודה עשוי להפוך יותר משרות לזמינות ליותר אנשים, זה עדיין לא יספיק כדי לכסות את פער התעסוקה הקרוב. זכרו, עד שנת 2040 אוכלוסיית העולם תגיע ל-XNUMX מיליארד בני אדם, בעיקר מאפריקה ואסיה. זוהי נהירה מסיבית לכוח העבודה העולמי שכולם ידרשו משרות בדיוק כפי שהעולם יזדקק להם פחות ופחות.

בעוד שפיתוח התשתית ומודרניזציה של הכלכלות של יבשות אפריקה ואסיה עשויות לספק באופן זמני לאזורים הללו מספיק מקומות עבודה כדי לנהל את הזרם הזה של עובדים חדשים, מדינות מתועשות/בוגרות כבר ידרשו אפשרות אחרת.

ההכנסה הבסיסית האוניברסלית ועידן השפע

אם אתה קורא את פרק אחרון מהסדרה הזו, אתה יודע עד כמה ההכנסה הבסיסית האוניברסלית (UBI) תהיה חיונית להמשך התפקוד של החברה שלנו ושל הכלכלה הקפיטליסטית בכלל.

מה שאולי הפרק הזה העלה הוא האם ה-UBI יספיק כדי לספק לנמעניו רמת חיים איכותית. שקול את זה: 

• עד 2040, המחיר של רוב מוצרי הצריכה ייפול עקב אוטומציה יותר ויותר פרודוקטיבית, צמיחת כלכלת השיתוף (Craigslist), ושולי הרווח דלי הנייר יצטרכו לפעול על מנת למכור להמונים חסרי או חסרי מועסקים. שׁוּק.
• רוב השירותים יחושו לחץ כלפי מטה דומה על המחירים שלהם, למעט אותם שירותים הדורשים אלמנט אנושי פעיל: חשבו על מאמנים אישיים, מטפלים בעיסוי, מטפלים וכו'.
• החינוך, כמעט בכל הרמות, יהפוך בחינם - בעיקר כתוצאה מהתגובה המוקדמת של הממשלה (2030-2035) להשפעות האוטומציה ההמונית והצורך שלהם להכשיר את האוכלוסייה מחדש לסוגים חדשים של עבודות ועבודה. קרא עוד אצלנו עתיד החינוך סדרה.
• השימוש הרחב במדפסות תלת מימד בקנה מידה בנייה, הגידול בחומרי בניין טרומיים מורכבים יחד עם השקעה ממשלתית בדיור המונים בר השגה, יביאו לירידת מחירי הדיור (שכירות). קרא עוד אצלנו עתיד הערים סדרה.
• עלויות שירותי הבריאות יצנחו הודות למהפכות המונעות טכנולוגית במעקב בריאות מתמשך, רפואה מותאמת אישית (מדויקת) וטיפול רפואי מונע לטווח ארוך. קרא עוד אצלנו עתיד הבריאות סדרה.
• עד 2040, אנרגיה מתחדשת תזין יותר ממחצית מצרכי החשמל בעולם, ותוזיל משמעותית את חשבונות החשמל של הצרכן הממוצע. קרא עוד אצלנו עתיד האנרגיה סדרה.
• עידן המכוניות בבעלות אינדיבידואלית יסתיים לטובת מכוניות חשמליות מלאות בנהיגה עצמית המנוהלות על ידי חברות שיתוף מכוניות ומוניות - זה יחסוך לבעלי מכוניות לשעבר 9,000 דולר בממוצע בשנה. קרא עוד אצלנו עתיד התחבורה סדרה.
• עלייתם של GMO ותחליפי מזון תוריד את עלות התזונה הבסיסית להמונים. קרא עוד אצלנו עתיד האוכל סדרה.
• לבסוף, רוב הבידור יועבר בזול או בחינם באמצעות התקני תצוגה התומכים באינטרנט, במיוחד באמצעות VR ו-AR. קרא עוד אצלנו עתיד האינטרנט סדרה.

בין אם אלה הדברים שאנו קונים, האוכל שאנו אוכלים או הגג מעל הראש שלנו, הדברים החיוניים שאדם ממוצע יזדקק לו כדי לחיות, כולם יירדו במחיר בעולם העתידי שלנו, המותאם לטכנולוגיה, האוטומטית. זו הסיבה ל-UBI שנתי של אפילו 24,000 דולר יכול להיות בערך אותו כוח קנייה כמו משכורת של 50-60,000 דולר ב-2015.

בהתחשב בכל המגמות הללו שמתחברות יחד (עם ה-UBI שנזרק לתמהיל), זה הוגן לומר שעד 2040-2050, האדם הממוצע כבר לא יצטרך לדאוג לגבי הצורך בעבודה כדי לשרוד, וגם הכלכלה לא תצטרך לדאוג לגבי אין מספיק צרכנים לתפקד. זו תהיה תחילתו של עידן השפע. ועדיין, חייב להיות יותר מזה, נכון?

איך נמצא משמעות בעולם ללא מקומות עבודה?

מה מגיע אחרי אוטומציה

עד כה בסדרת "עתיד העבודה" שלנו, דנו במגמות שיניעו תעסוקה המונית עד סוף שנות ה-2030 עד תחילת שנות ה-2040, וכן בסוגי המשרות שישרדו את האוטומציה. אבל תבוא תקופה בין 2040 ל-2060, שבה קצב הרס התפקידים של האוטומציה יואט, כשהעבודות שיכולות להיהרג על ידי אוטומציה ייעלמו סוף סוף, וכאשר העבודות המסורתיות המעטות שנותרו מעסיקות רק את המבריקים, האמיצים ביותר או את הרוב. מחוברים מעטים.

איך שאר האוכלוסייה תעסיק את עצמה?

הרעיון המוביל שאליו מומחים רבים מפנים את תשומת הלב הוא הצמיחה העתידית של החברה האזרחית, המאופיינת בדרך כלל על ידי מלכ"רים וארגונים לא ממשלתיים (NGOs). מטרתו העיקרית של תחום זה היא ליצור קשרים חברתיים באמצעות מגוון מוסדות ופעילויות היקרים לנו, לרבות: שירותים חברתיים, עמותות דת ותרבות, פעילויות ספורט ופנאי אחרות, חינוך, בריאות, ארגוני הסברה וכו'.

בעוד שרבים מתעלמים מההשפעה של החברה האזרחית כקטנה בהשוואה לממשלה או לכלכלה בכלל, א ניתוח כלכלי 2010 שנעשה על ידי מרכז ג'ונס הופקינס למחקרי חברה אזרחית סקר של יותר מארבעים מדינות דיווח כי החברה האזרחית:

• מהווה 2.2 טריליון דולר בהוצאות התפעול. ברוב המדינות המתועשות, החברה האזרחית מהווה כחמישה אחוזים מהתמ"ג.
• מעסיקה מעל 56 מיליון עובדים שווים במשרה מלאה ברחבי העולם, כמעט שישה אחוזים מהאוכלוסיות בגיל העבודה של אותן מדינות שנסקרו.
• הוא המגזר הצומח ביותר ברחבי אירופה, המייצג יותר מ-10% מהתעסוקה במדינות כמו בלגיה, הולנד, צרפת ובריטניה. יותר מתשעה אחוזים בארה"ב ו-12 בקנדה.

עד עכשיו, אולי אתה חושב, 'הכל נשמע נחמד, אבל החברה האזרחית לא יכולה להעסיק כולם. כמו כן, לא כולם ירצו לעבוד ללא מטרות רווח״.

ובשני הסעיפים, אתה צודק. לכן חשוב לקחת בחשבון גם היבט נוסף של השיחה הזו.

המטרה המשתנה של העבודה

בימינו, מה שאנו מחשיבים כעבודה הוא כל מה שמשלמים לנו לעשות. אבל בעתיד שבו אוטומציה מכנית ודיגיטלית יכולה לספק את רוב הצרכים שלנו, כולל UBI לשלם עבורם, הרעיון הזה כבר לא צריך לחול.

למען האמת, א עבודה זה מה שאנחנו עושים כדי להרוויח את הכסף שאנחנו צריכים כדי להסתדר ו(במקרים מסוימים) כדי לפצות אותנו על ביצוע משימות שאנחנו לא נהנים ממנו. לעבודה, לעומת זאת, אין שום קשר לכסף; זה מה שאנחנו עושים כדי לשרת את הצרכים האישיים שלנו, בין אם הם פיזיים, נפשיים או רוחניים. בהתחשב בהבחנה הזו, למרות שאנו עשויים להיכנס לעתיד עם פחות סך מקומות עבודה, לא נעשה זאת אֵיִ פַּעַם להיכנס לעולם עם פחות עבודה.

החברה וסדר העבודה החדש

בעולם העתידי הזה שבו העבודה האנושית מנותקת מרווחים בפריון ועושר חברתי, נוכל:

• שחרר את היצירתיות והפוטנציאל האנושי על ידי מתן אפשרות לאנשים עם רעיונות אמנותיים חדשים או מחקר של מיליארדי דולרים או רעיונות סטארט-אפ את הזמן ואת רשת הביטחון הפיננסית לממש את שאיפותיהם.
• להמשיך בעבודה שחשובה לנו, בין אם זה באמנות ובידור, יזמות, מחקר או שירות ציבורי. עם צמצום מניע הרווח, כל סוג של עבודה שנעשה על ידי אנשים הנלהבים מהאומנות שלהם יראו בצורה שווה יותר.
• להכיר, לפצות ולהעריך עבודה ללא תשלום בחברה שלנו, כגון הורות וטיפול בחולים ובקשישים בבית.
• לבלות יותר זמן עם חברים ובני משפחה, לאזן טוב יותר את חיי החברה שלנו עם שאיפות העבודה שלנו.
• התמקדות בפעילויות ויוזמות לבניית קהילה, כולל צמיחה בכלכלה הבלתי פורמלית הקשורה לשיתוף, מתן מתנות וסחר חליפין.

בעוד שמספר המשרות הכולל עשוי לרדת, יחד עם מספר השעות שאנו מקדישים להן בשבוע, תמיד תהיה מספיק עבודה שתעסיק את כולם.

החיפוש אחר משמעות

עידן חדש ושופע זה שאנו נכנסים אליו הוא עידן שיראה סוף סוף את קץ לעבודת השכר ההמונית, בדיוק כפי שהעידן התעשייתי ראה את סופה של עבודת העבדות ההמונית. זה יהיה עידן שבו האשמה הפוריטנית של הצורך להוכיח את עצמו באמצעות עבודה קשה וצבירת עושר תוחלף באתיקה הומניסטית של שיפור עצמי והשפעה בקהילה של האדם.

בסך הכל, אנחנו כבר לא יוגדר על ידי התפקידים שלנו, אלא על ידי איך אנחנו מוצאים משמעות לחיינו. 

סדרת עתיד העבודה

לשרוד את מקום העבודה העתידי שלך: עתיד העבודה P1

מותו של המשרה במשרה מלאה: עתיד העבודה P2

משרות שישרדו אוטומציה: עתיד העבודה P3   

תעשיות יצירת העבודה האחרונות: עתיד העבודה P4

אוטומציה היא מיקור החוץ החדש: עתיד העבודה P5

הכנסה בסיסית אוניברסלית מרפאת אבטלה המונית: עתיד העבודה P6