תמיסת מלח לאנימציה מושעה

כל מי שיש לו השכלה בכימיה בתיכון יכול לומר לך שכאשר הטמפרטורה מתקררת, התגובות קורות לאט יותר. אותו עיקרון חל על תגובות בתוך גופנו: התגובות בתוך התאים שלנו איטיות יותר אם גופנו קר יותר. זה אומר שהתאים שלנו צריכים פחות חמצן אם אנחנו מסוגלים להפחית את טמפרטורת הגוף שלנו. זה יכול גם להסביר מדוע אנשים אשר ליפול לתוך נהרות קפואים ואגמים יש סיכוי טוב יותר להחיות שלושים דקות מאוחר יותר מאשר מישהו שנפל לתוך אגם באמצע הקיץ.

רופאים מודעים היטב לקינטיקה של תיכון. לפעמים, לפני ניתוח ממושך, מורידים את טמפרטורת הגוף באמצעות שקיות קרח ותהליך של זרימת דם דרך מערכת קירור כדי לקנות זמן. תהליך זה, לעומת זאת, לוקח הרבה זמן והכנה. וכשמישהו נכנס לחדר המיון עם פציעה טראומטית ומאבד דם במהירות, קירור איטי אינו אופציה.

עם זאת, כל זה יכול להיפתר בעתיד הקרוב, מכיוון שבמאי 2014 רופאים בבית החולים הפרסביטריאני UPMC בפיטסבורג החלו בניסויים בבני אדם של "אנימציה מושעה", תוך שימוש בקורבנות ירי עם פציעות קטלניות כנבדקים. במאמץ לרכוש זמן, הרופאים מחליפים את הדם של החולים הפצועים בתמיסת מלח, אשר מקררת את הגוף וכמעט מביאה להפסקת פעילות התא. 

תמיסת מלח זורמת דרך הוורידים של מישהו פירושה ללא נשימה וללא פעילות מוחית - הידוע גם בשם מוות. ובכל זאת התאים נשארים בחיים: עובדים לאט, אבל עובדים בכל זאת. לאחר כמה שעות של פעולה מצילת חיים, הרופאים מחזירים דם לחולה כדי שיתחמם וממש יחזור לחיים. 

ד"ר חסן אלאם מבית החולים הכללי של מסצ'וסטס בבוסטון ביצע את הליך ההנפשה המושעה על חזירים עם א תשעים אחוזי הצלחה. הוא מלא תקווה לגבי ניסויים בבני אדם וסיפר סידני מורנינג הראלד עוד ב-2006, "ברגע שהלב יתחיל לפעום והדם יתחיל לזרום, וואלה, יש לך עוד חיה שחזרה מהצד השני... טכנית, אני חושב שאנחנו יכולים לעשות את זה בבני אדם."