האם דור המילניום הוא ההיפי החדש?

עם כל התסיסה הפוליטית והחברתית בעולם של היום, קל לערוך השוואות לימיו האחרונים של ההיפי, תקופה שבה ההפגנות היו על אהבת חינם, אנטי-מלחמה ולחימה באיש. עם זאת, אנשים רבים משווים את ימי מחאת ההיפים לאלה של הפגנות פרגוסון ורגעי צדק חברתי אחרים. יש הסבורים שדור המילניום אלים וכועס. האם שנות ה-60 באמת מאחורינו או שאנחנו חוזרים לעוד גל נוער רדיקלי?

"יש עדיין הרבה תרבות נגד", מסבירה לי אליזבת ווילי. ווילי גדל בשנות ה-60 והיה שם במהלך שריפת וודסטוק וחזיות. היא אישה מאמינה אבל עם מחשבות מעניינות על בני דור המילניום ומדוע היא מאמינה שיש כל כך הרבה אי שקט פוליטי וחברתי.

"הייתי שם לא רק בשביל הכיף אלא בגלל שהאמנתי במסרים נגד המלחמה", אמר ווילי. היא האמינה במסר השלום והאהבה שלהם, וידעה שהמחאות וההפגנות שלהם חשובות. הזמן של ווילי בילתה בסביבת היפים גרם לה להבחין בקווי הדמיון בין תנועות ההיפים לתנועות הדור כיום.

התסיסה הפוליטית והחברתית היא דמיון ברור. וויילי מסביר ש-Occupy Wall-Street היה דומה ל-Sit-ins של היפי. עדיין יש צעירים שנלחמים על זכויותיהם כל כך הרבה שנים אחרי ההיפים.

שם היא מרגישה שהדמיון נעצר. "הדור החדש של המפגינים הוא הרבה יותר כועס ואלים". היא מעירה שאף אחד לא רצה לפתוח במאבק בעצרות ובהפגנות בשנות ה-60. "דור המילניום נראה כל כך כועס שהם הולכים להפגנה ורוצים להילחם במישהו".

ההסבר שלה כלפי הכמות ההולכת וגוברת של הכעס והאלימות בהפגנות הוא חוסר הסבלנות של הנוער. ווילי מגנה על הערותיה בכך שהיא מסבירה מה היא ראתה במהלך השנים. "אנשים רבים מהדור הנוכחי רגילים לקבל תשובות מיד, להשיג את מה שהם רוצים כמה שיותר מהר... האנשים המעורבים לא רגילים לחכות לתוצאות ושהתנהגות חסרת סבלנות מובילה לכעס". היא מרגישה שזו הסיבה שהמחאות רבות הופכות להתפרעויות.

לא כל ההבדלים רעים. "למען האמת וודסטוק היה בלגן", מודה וויילי. ווילי ממשיכה לציין שלמרות הנטיות הכועסות והאלימות שהיא רואה בדור המילניום, היא מתרשמת עד כמה הם מתארגנים ונשארים ממוקדים בהשוואה להיפים שדעתם מוסחת בקלות של דורה. "פשוט היו יותר מדי סמים מעורבים בהרבה הפגנות כדי שזה יצליח במלואו."

הרעיון הגדול ואולי המעניין ביותר שלה הוא שהמחאות שקרו בשנות ה-60 והמחאות עכשיו הן כולן חלק ממעגל אחד גדול. כשדמויות סמכות כמו ממשלות ודמויות הורים לא מודעים לבעיות של הדורות הצעירים, המרד ותרבות הנגד לא רחוקים מאחור.

"להורים שלי לא היה מושג לגבי סמים ואיידס. לממשלה שלי לא היה מושג על העוני וההרס מסביב לגלובוס, ובגלל זה ההיפים מחו", קבע וויילי. היא ממשיכה ואומרת שאותו דבר קורה היום. "יש הרבה דברים שההורים של בני המילניום פשוט לא יודעים, יש הרבה דברים שהאחראים לא יודעים, וזה מקל על צעיר לרצות למרוד ולמחות".

אז האם היא צודקת בכך שבני המילניום הם דור חדש של מפגינים חסרי סבלנות המונעים לכעס בגלל חוסר ההבנה? ווסטין סאמרס, פעיל בן דור המילניום, לא יסכים בנימוס. "אני מבין למה אנשים חושבים שהדור שלי חסר סבלנות, אבל אנחנו בהחלט לא אלימים", אומר סאמרס.

סאמרס גדל בשנות ה-90 ויש לו תחושה חזקה של אקטיביזם חברתי. הוא לקח חלק בתוכניות כגון כוח טיפול בית ספר מגדלור, ארגון שבונה בתי ספר וקהילות בלוס אלקריזוס, הרפובליקה הדומיניקנית.

סאמרס מסביר מדוע אנשים בגילו רוצים שינוי ולמה הם רוצים אותו עכשיו. "הגישה חסרת הסבלנות הזו היא בהחלט בגלל האינטרנט." הוא מרגיש שהאינטרנט נתן לאנשים רבים הזדמנות להשמיע מיד דעה או להתגייס מאחורי מטרה. אם משהו לא מתקדם זה מתעצבן.

עוד הוא מסביר שכאשר הוא ועמיתיו בעלי דעות דומות באמת רואים ומביאים שינוי בעולם זה גורם להם לרצות להמשיך, אבל כאשר להפגנות יש אפס תוצאות זה יכול להיות מאוד מייאש. "כשאנחנו נותנים למטרה אנחנו רוצים תוצאות. אנחנו רוצים להקדיש את הזמן והמאמץ שלנו למטרה ואנחנו רוצים שזה יהיה חשוב". זו הסיבה שהוא מרגיש להיפים ולדורות מבוגרים יותר יש בעיות עם האופן שבו בני דור המילניום מנהלים הפגנות. "הם לא מבינים אם לא נראה שינוי [מהר] רבים יאבדו עניין." סאמרס מסביר שחלק מבני גילו מרגישים חסרי אונים. אפילו הכמות הקטנה ביותר של שינוי מביאה תקווה שעשויה להוביל ליותר הפגנות ועוד שינוי.

אז האם בני המילניום הם רק היפים חסרי סבלנות של עידן חדש שלא מבינים אותם? לינדה אמיצה מגדלת היפי וגם מילניום, נותנת קצת תובנות. אמיץ נולד בשנות ה-1940, גידל בת בשנות ה-60 ונכד בשנות ה-90. היא ראתה הכל, החל משעונים ועד לאינטרנט מהיר, ובכל זאת היא לא חולקת דעות דומות של קשישים.

"הדור החדש הזה צריך להילחם על הזכויות הקטנות שיש לו", אומר אמיץ.

בדומה ל-Whaley, Brave מאמין שדור המילניום הוא למעשה רק דור היפי מודרני ודינמי יותר עם עוד כמה בעיות לטפל בהן. ראיית בתה כהיפית מרדנית ובנכדה כמילניום מודאג נתנה ל-Brave הרבה מה להרהר.

"אני רואה את המחאות של דור המילניום ואני מבינה שזה באמת רק אנשים צעירים שתפסו את המקום שבו עזבו ההיפים", היא מסבירה.

היא גם מסבירה שכמו ההיפים, כאשר דור המילניום של אנשים בעלי דעות דומות ומשכילים לא אוהב את המצב הנוכחי שלהם, תהיה אי שקט חברתי. "הייתה כלכלה גרועה אז וכלכלה גרועה עכשיו, אבל כשבני המילניום מפגינים למען שינוי הם זוכים ליחס גרוע", אומר אמיץ. היא טוענת שהקרבות של ההיפים למען חופש הביטוי, שוויון הזכויות והרצון הטוב כלפי אנשים עדיין נמשכים היום. "הכל עדיין שם. ההבדל היחיד הוא שבני המילניום הרבה יותר רועשים, פחות מפחדים ויותר ישירים".

בין ההיפים למילניום, Brave מרגיש שכמה זכויות אבדו והאנשים הצעירים של היום הם היחידים שאכפת להם. בני המילניום מפגינים כדי לקבל את הזכויות שכבר היו אמורות להיות להם, אבל מכל סיבה שהיא לא. "אנשים נהרגים כי הם לא לבנים ונראה שרק לצעירים אכפת מהדברים האלה".

אמיץ מסביר שכאשר אנשים משתמשים בכל המשאבים שלהם כדי לעשות מה שנכון אבל נדחפים לאחור ומתעלמים מהם, משהו אלים חייב לקרות. "הם צריכים להיות אלימים", היא צועקת. "הדור הזה של אנשים נלחם במלחמה על הישרדותם ובמלחמה אתה צריך לפעמים להשתמש באלימות כדי לעמוד על שלך".

היא מאמינה שלא כל בני המילניום אלימים וחסרי סבלנות אבל כשזה קורה היא מבינה למה.