המדע מאחורי הרעב

המדע מאחורי רעב, תשוקה ועודף משקל 

נראה שהעולם נמצא בצומת דרכים פרדוקסלי בנושא הרעב. מצד אחד, כמעט 800 מיליון בני אדם או עצום של 10% מאוכלוסיית העולם מתמודדים עם רעב ותת תזונה קשה. הם רעבים אבל יש להם מעט או אין אוכל לאכול. מצד שני, כמעט 2.1 מיליארד אנשים סובלים מהשמנת יתר או עודף משקל. כלומר כשהם רעבים, יש להם יותר מדי מה לאכול. שני קצוות המקל סובלים מגירוי הרעב שאי אפשר לעמוד בפניו בממדים מנוגדים. אדם משגשג מהאכלת יתר כתוצאה מעודף. הקבוצה השנייה מתפלשת במחסור כואב.  

נראה היה אז שבעיית הרעב של העולם תיפתר, אולי בספק אם כולנו נוכל לכבוש את הרעב לאוכל. ייתכן שבעתיד תומצא גלולת פלא או נוסחת קסם שיכולה להתמודד אחת ולתמיד עם אתגר הרעב. הוא יטיל מכת מוות כפולה לתעשיית ההרזיה הרווחית.  

אבל אז נשאלת השאלה: האם זו משאלה מציאותית או שמא מדובר בגן עדן לשוטים? לפני שנגיע ליעד אוטופי זה יהיה מלמד ומועיל ביותר לקבל תחילה הבנה מעמיקה יותר של המדע והפסיכולוגיה של הרעב.  

המילון מגדיר רעב כצורך משכנע במזון או כתחושה כואבת ומצב חולשה הנגרמים מהצורך באוכל. התשוקה שאין לעמוד בפניה למזון היא אחד המכנים המשותפים של כל המין האנושי וגם של ממלכת החיות.  

עשיר או עני, מלך או משרת, חזק או חלש, עצוב או שמח, גדול או קטן, כולנו נהיה רעבים, בין אם נרצה ובין אם לא. רעב הוא עמדת ברירת מחדל במנגנון גוף האדם והוא כל כך נורמלי עד שאנחנו כמעט ולא שואלים למה אנחנו רעבים. אנשים כמעט לא מפקפקים בסיבה ובפסיכולוגיה של הרעב.  

המדע מחפש תשובות 

למרבה המזל, המדע מתקרב להבנה מלאה יותר של המנגנונים שמאחורי הרעב.  

הרעב האינסטינקטיבי למזון כדי לתדלק את גופנו להישרדות בסיסית ידוע כרעב הומיאוסטטי, והוא מונע על ידי אותות בו-זמנית. כאשר רמות האנרגיה שלנו אוזלות, ה הורמונים בגוף מופעלים ורמת הגרלין, הורמון רעב מסוים מתחיל לעלות. זה, בתורו, יוצר תחושה פיזיולוגית שמניעה את החיפוש המטורף אחר מזון. זה אוטומטית מתחיל לרדת ברגע שהאכילה מתחילה ומערכת שונה של אותות נשלחת למוח שמוציאה את ייסורי הרעב.   

מלחמת הרעב אם כן היא נפשית ופיזית כאחד. רעב ותשוקה מונעים על ידי הגוף והנפש. האותות כולם מגיעים מתוכנו ואינם מותנים בנוכחות מזון או גירויים חיצוניים מושכים אחרים. המוח שלנו אם כן הוא מגדל הפיקוח בשרשרת הרעב, לא הבטן או בלוטות הטעם שלנו. ההיפותלמוס הוא החלק ברקמת המוח שממריץ אותנו לחפש מזון. הוא יכול לפרש במהירות את האותות הזורמים מהתאים המיוחדים המצפים את המעי הדק והקיבה כאשר תכולתם נמוכה. 

אות רעב חשוב נוסף הוא רמת הגלוקוז שלנו בדם. אינסולין וגלוקגון הם הורמונים המורכבים בלבלב ועוזרים לשמור על רמות הגלוקוז בדם. אותות חזקים או איילים אזעקים מחוברים להיפותלמוס במוח, כאשר הרעב מונע מהגוף אנרגיה חיונית.  

לאחר האכילה, רמת הגלוקוז בדם עולה וההיפותלמוס קולט את האותות ומציב שילוט המציין מלא. גם כאשר הגוף שלנו שולח את אותות הרעב החזקים האלה, הגוף שלנו עשוי לבחור להתעלם מהם. זה המקום שבו רפואה, מדע ולעיתים תוכניות בריאות לא שגרתיות מנסות להחדיר את האותות הללו ולשבש את זרימת התקשורת בין הגוף למוח, הכל כדי להסוות את אותות הרעב או להגדיל אותם לפי העניין. 

גורם הבקרה הזה והיכולת לבלבל את הורמוני הרעב ממלאים תפקיד מפתח בהתמודדות עם השמנת יתר, שארגון הבריאות העולמי סיווג כמגיפת בריאות עולמית. סקר של Lancet שפורסם לאחרונה, חשף כי למעלה משני מיליארד אנשים בעולם סובלים כעת מעודף משקל או השמנת יתר. 

ההשמנה העולמית יותר מהכפילה את עצמה מאז 1980. בשנת 2014, למעלה מ-41 מיליון ילדים סבלו מהשמנת יתר, בעוד ש-39% מדהימים מכלל האוכלוסייה הבוגרת בעולם סבלו מעודף משקל. בניגוד להנחות המקובלות, יותר אנשים ברחבי העולם מתים יותר מהשמנה מאשר מתת תזונה ומתת משקל. לפי ארגון הבריאות העולמי, הגורם העיקרי להשמנה הוא פשוט הצריכה העודפת של קלוריות ומזונות עתירי אנרגיה, הנגרמת על ידי אורח החיים, מאוזנת באופן לא פרופורציונלי מול הפחתת פעילויות גופניות ותרגילים. 

ד"ר כריסטופר מאריי, מנהל IHME ומייסד שותף של מחקר נטל המחלות הגלובלי (GBD), חשף כי "השמנה היא בעיה המשפיעה על אנשים בכל הגילאים ובכל ההכנסה, בכל מקום. בשלושת העשורים האחרונים, אף מדינה לא השיגה הצלחה בהפחתת ההשמנה". הוא קרא לנקוט בצעדים דחופים כדי לטפל במשבר בריאות הציבור הזה.