האיום האמיתי שהורים מתמודדים איתו עם המדיה החברתית

הורות דומה מאוד לשנורקלינג סביב שונית המחסום הגדולה. אתה נושם עמוק, צולל עם הראש לתוך עולם שחשבת שאתה יודע שאתה מבין. ברגע שאתה מתחת, מתברר שזה בהחלט לא מה שזה נראה.  

לפעמים אתה רואה משהו באמת עוצר נשימה וקסום. פעמים אחרות, אתה נתקל במשהו מחריד כמו צב ים שנלכד בטבעת שישייה. כך או כך, בסוף המסע אתה מותש וחסר נשימה, אבל אתה יודע שזה היה שווה את הזמן.  

רוב האנשים יסכימו שתמיד יש בעיות חדשות שעומדות בפני כל דור של הורים בעת גידול ילד. כיום, יש מכשול חדש להורים, טבעת שישייה חדשה אם תרצו. הבעיה החדשה הזו באופק היא ההורים עצמם.  

באופן מוזר, האיום החדש הזה לא נוגע לילדים מאבות מתעללים או אמהות מגוננות יתר על המידה. האיום מגיע למעשה מפעולות העבר של הורה: מבלוגים, חשבונות טוויטר ופוסטים בפייסבוק של ההורים עצמם. ילדים כעת ובעתיד יכולים למצוא את עקבות האינטרנט האמיתיות שהותירו הוריהם, מה שעלול לגרום לצרות. 

בין אם זה בצורה של ילדים שמנסים לחקות פעלול שאביהם עשה או חוזרים על הערה סתמית שראו בפייסבוק של אמם, ילדים חוזרים על פעולות שנראו בפייסבוק. ללא התערבות של מבוגרים, החזרה הזו רק תלך ותחמיר.  

באופן לא מפתיע, יש כבר הורים שמנסים להילחם בהשפעות השליליות של הורים באינטרנט באמצעות אסטרטגיות וגישות שונות. יש הורים שרוצים לחנך, יש שרוצים לנתק את המדיה החברתית לגמרי, אבל הדבר היחיד שמשותף לאנשים האלה הוא הדחף להגן על ילדיהם.  

חיים ללא אינטרנט 

לאישה אחת יש דרך להתמודד עם המכשול הזה: להימנע ממנו. הרעיון של ג'סיקה בראון הוא לחקות תקופה ללא מדיה חברתית. זה אולי נשמע מטורף בהתחלה עד שהיא תגן על השקפתה. 

זה אולי יבוא כהלם לחלק, אבל בראון חושב שהורים רבים לא הצליחו לעמוד בקצב המשתנה של נוף האינטרנט וילדים רבים מגלים מי הם ההורים שלהם באמת. היא יודעת שילדים תמיד יחקו מבוגרים במיוחד אם מעשיו של מבוגר מביכים או מטומטמים. התשובה הפשוטה למנוע מהילדים לגלות פעולות מביכות או פזיזות של הורים לעתים קרובות היא לנתק את האינטרנט.  

בראון רוצה לחזור לתקופה שבה לבנה לא תהיה גישה לרשתות חברתיות. היא מרגישה שהאינטרנט ורבות מהדרכים שבהן אנו מתקשרים שינו את האופן שבו הורים מתייחסים לילדיהם ומקיימים אינטראקציה. "אני רוצה שהילד שלי ייצור אינטראקציה עם ילדים אחרים ועם עצמי באופן אישי, לא עם הודעות פייסבוק." 

היא מאמינה שעם הורים רבים הופכים לחברים בפייסבוק עם ילדיהם זה נגד. "אני רוצה שהילד שלי ייתן לי כבוד כי אני אמא שלו. לא לעשות לייק ולעקוב אחרי הפוסטים שלי." היא ממשיכה לדבר על האופן שבו היא רוצה שהוא יידע את ההבדל בין חבר לדמות סמכותית שכן המדיה החברתית מטשטשת לפעמים את הקו הזה.  

לדברי בראון, למרות שאין לה שום דבר שבנה שלה יכול לזרוק לתוך הפנים שלה באינטרנט, יש לה חברים שהיא לא רוצה שילמד מהם כלום. היא אומרת שהיא "יכולה לדמיין את הרעיונות שהוא יכול לקבל מכמה מהפעילויות שהחברים שלי פרסמו בפייסבוק". זה מה שמדאיג אותה.   

היא גם יודעת שהטעויות של הנוער צריכות להיות ללמד שיעורים ושזה באמת קשה להחזיק אותן באינטרנט כדי שהילדים שלך יוכלו לראות ואולי אפילו לשחזר. "אם הבן שלי עושה טעות בחיים, הוא צריך בתקווה להיות הבעלים שלה וללמוד ממנה", אומר בראון. היא פשוט לא רוצה שהוא יחזור על טעויות של מבוגרים אחרים. 

בראון חושב שלילדים שיש להם גישה לעקבות האינטרנט הישנות של ההורים לא מאפשר להורים להיות הורים ולילדים להיות ילדים. היא מסבירה שהמדיה החברתית והיבטים מסוימים של האינטרנט גרמו להורים ולילדים להתעצל ולהגביל את האופן שבו אנחנו אוספים מידע, מתקשרים ובמי אנחנו סומכים. "סיפוק מיידי הוא משהו שאני לא רוצה שהילד שלי יהיה מעורב בו", אומר בראון. 

היא מגנה על נקודת המבט שלה עם החינוך שלה ומתייחסת לאלה שגדלו עם האינטרנט בחיתוליו: "היינו צריכים לחכות כדי לדעת מה החברים שלנו חושבים על הדברים, היינו צריכים לעקוב אחר החדשות לאירועים לא בטוויטר, אנחנו היה צריך לחשוב על הפעולות שלנו במקום פשוט לפרסם תגובה ואז למחוק אם זה לא הולם."  

בראון דוחקת שאפילו עם כל הטוב שהאינטרנט עשה, היא רוצה שבנה ידבר איתה במקום לשלוח לה הודעות. לחפש מידע בספרי כריכה רכה שפורסמו, לא באינטרנט. היא רוצה שהוא יבין שלא הכל צריך להיות מיידי ושלפעמים החיים אינם זוהרים כמו שהאינטרנט עושה זאת. 

עם כל מה שנאמר ונעשה, בראון לא עומדת בפני העולם הסובב אותה. "אני יודע שבמוקדם או במאוחר הילד שלי ירצה טלפון סלולרי וישתמש במדיה החברתית כדי לתכנן תוכניות עם החברים שלו. אני רק רוצה שהוא ידע איך זה יכול להשפיע עליו". היא מציינת שהיא יודעת שכל עוד היא חרוצה איתו, הוא יגדל עם אותו כבוד שהיה לה להוריה.  

גישה חלופית 

למרות שלבראון יש דרך משלה להתמודד עם האופן שבו המדיה החברתית משפיעה על ההורות, לברב סמית', מחנכת רשומה לגיל הרך, יש גישה שונה. סמית' עבדה עם ילדים מעל 25 שנים וראתה איומים פוטנציאליים רבים ומבין את החששות שמוצגים לקראת האתגר החדש והמוזר הזה להורים.  

סמית' מסבירה שילדים המחקים את מעשי ההורים שלהם, טובים או רעים, זה משהו שקרה תמיד. אז ילדים שנקלעים לצרות על סמך גילוי המדיה החברתית של ההורים היא לא רק דאגה אפשרית, אלא דבר אמיתי שעומד לקרות.  

תופעה זו הוכחה לעתים קרובות כאשר סמית מאפשרת זמן פנוי לילדים שהיא מחנכת. "הם נהגו להעמיד פנים שהם מתקשרים זה לזה בטלפונים קוויים או משחקים בחנות ומשתמשים בכסף מעמיד פנים", אומר סמית'. היא ממשיכה ואומרת כי "עכשיו הם מעמידים פנים טקסט ומצייצים, הם משתמשים כעת בכרטיסי חיוב וכרטיסי אשראי דמיוניים". משמעות הדבר היא שילדים לא רק רואים מה ההורים שלהם עושים, אלא שואפים לחקות את ההתנהגות. זה יסביר מדוע אנשים מודאגים מכך שילדים מחקים גם התנהגויות מקוונות של ההורים.    

סמית' מציינת כי אפילו ילדים צעירים יותר הופכים בקיאים בטאבלטים ובטלפונים וכי מניעת הגעה לרשתות חברתיות עשויה להיות קלה יותר מאשר לעשות. היא כן אומרת שההורים אולי לא צריכים לדאוג שילדים קטנים ינסו לשחזר פעלולים ותעלולים, אבל ילדים גדולים יותר עשויים להיות צרות.  

סמית מזהיר כי ביטול כל המדיה החברתית מחייו של ילד עשוי להיות לא הפתרון המושלם. "צריך להיות איזון", אומר סמית'. היא ממשיכה ואומרת כי "לפעמים הם נתקלים בדברים שהם לא צריכים ובלי הבנה נכונה עלולות להיות בעיות חמורות".  

סמית' מציין שזה תמיד קרה ואין סיבה לדאגה. “כל מה שהורים צריכים לעשות זה להושיב את ילדיהם ולהסביר להם מה נכון ומה לא. למד את הילדים לא לחקות את כולם." היא מדגישה שאפשר לפתור את רוב הבעיות ההוריות בערנות. הורים צריכים להיות ערניים למה שהם עשו בעבר ולפקח על מה שילדיהם נכנסים אליו.  

עם זאת, היא מבינה מדוע אדם ירצה לסגור את העולם המודרני של סיפוק מיידי. בהיותה הורה בעצמה, היא מבינה שישנן גישות הורות רבות ושונות לטיפול בבעיות מורכבות. "אני לא יכול לשפוט הורים אחרים על שהסירו את הנוכחות של מדיה חברתית או אפילו להשתמש בה בתור בייביסיטר." היא אומרת שיש פתרון כל כך ברור שאולי לא נראה.  

הפתרון שלה: ההורים רק צריכים להיות הורים. האמירה שלה אולי לא זוהרת או חדשה, אבל היא מצהירה שדבריה פעלו בעבר בנושאים אחרים. "ילדים עדיין נוטים לטכנולוגיה חדשה וימשיכו לצמוח איתה ולהתקדם. הורים פשוט צריכים ליצור אינטראקציה וללמד התנהגות אחראית".  

היא מסיימת באומרה ש"אם ילדים יודעים את ההשפעות של המדיה החברתית, הם יקבלו החלטות טובות, אולי אפילו ילמדו מהטעויות שהוריהם עשו". מילות הפרידה של סמית' מלאות בהבנה. היא מדגישה ש"אנחנו לא יכולים לשפוט הורים על הגישות שלהם לנושא הזה. אנחנו לא שם." 

תמיד יהיו קשיים חדשים כשמדובר בטכנולוגיה חדשה או קיימת. תמיד יהיו קשיים בגידול ילדים. אנחנו צריכים לזכור שעם כל איום חדש, תמיד יש דרכים שונות להתמודד איתו.  

כל מה שאנחנו יכולים לעשות הוא לחכות ולקוות שהורים יוכלו להתמודד עם האיום הזה ברשתות החברתיות. אחרי הכל, אם הילדים מאושרים ובריאים בסופו של יום, אז מי אנחנו שנגיד מה נכון או לא?