מה באמת משפיע על הבריאות הנפשית שלנו

בשלב מסוים של רוב חיינו אנחנו מחליטים להיכנס לכושר. חלקנו עושים זאת כדי לראות את הנכדים שלנו גדלים. אחרים עושים את זה כי אנחנו לא יכולים לראות את האצבעות שלנו במקלחת. ואז יש כאלה שעושים את זה רק כדי שתהיה להם תחושת עליונות זחוחה על ההמונים העצלנים והלא רחוצים.

ברוב הפעמים שבהן אתה רוצה להיות בריא אתה אוכל נכון, מצטרפת לחדר כושר וישן את הכמות המתאימה של שעות. אם איכשהו אתה מצליח לשמור על התנהגות זו עד שהיא הופכת לשגרה, אז החברה מברכת אותך על היותך אדם בריא. אתה יכול לאכול את כל שיבולת השועל ולעשות כפיפות בטן כל היום, תוך כדי דיבור על אירובי, עליות ופיצוץ ויטמינים.

אבל יש משהו שמתעלמים ממנו לעתים קרובות כשמדובר בבריאות כללית ואורח חיים בריא: בריאות הנפש. או ליתר דיוק, מה ההשפעה הגדולה ביותר על הבריאות הנפשית שלנו בחיי היומיום שלנו. 

רוב האנשים יודעים על בריאות הנפש ורוב האנשים יודעים שזה רציני. זה פשוט משהו שלא קשור לעתים קרובות לרעיון להיות בכושר. אף אחד לא יטען שבריאות הנפש אינה חשובה, אבל לעתים רחוקות אנחנו חושבים על מידת ההשפעה של הגאדג'טים והמכשירים העתידניים שלנו. לדברים כמו מדיה חברתית וסמים חדשים יכולים להיות השפעות חמורות ובמקרים מסוימים גם מתמשכות.

האם הטכנולוגיה העדכנית ביותר משפיעה על כל בריאות הנפש שלנו? האם אנחנו באמת יכולים לטעון שדור המילניום מודע ובקיא יותר בבריאות הנפש? אלו הם רק כמה גורמים שיש לקחת בחשבון כשחושבים על בריאות נפשית במאה ה-21.

מדיה חברתית ובריאות הנפש

כולם וסבתו משתמשים ברשתות חברתיות. אפילו לאנשים מתים יש חשבונות טוויטר. רוב הסיכויים שאם יש לך חשמל, יש לך נוכחות במדיה החברתית. לפי ההיגיון הזה, קרוב לוודאי שלאנשים הסובלים מבעיות נפשיות יש גם פייסבוק. אז איזה השפעות יש לזה עליהם?

כשמדובר בהשפעות שיש לרשתות החברתיות על בריאות הנפש, מדובר בטריטוריה לא ידועה. אין ספק שאין מחקר נגיש בקלות או ידע נפוץ בנושא זה.

"מדיה חברתית היא חרב פיפיות", אומרת קרלי רוג'רסון, שהתנדבה במרפאות בריאות מתכת, קיבלה הסמכה לבטיחות, השתתפה בסמינרים לבריאות הנפש וקידמה את בריאות הנפש במשך שנים. כשהיא דנה בגורמים חיצוניים שיכולים להזיק או לעזור למי שנאבקים בבריאות הנפש, זה בהבנה ותשוקה.

רוג'רסון מסביר שהמדיה החברתית חיברה בין הסובלים ממחלות נפש ובריאות נפשית לקויה בדרכים שלא היו אפשריות בעבר. היא מדברת על האופן שבו המדיה החברתית פעלה כמוצא עבור אלה שאולי מרגישים יותר בנוח להביע את עצמם בעילום שם, בדברים כמו בלוגים. שקעים אקספרסיביים אלה מועילים ביותר ולא היו אפשריים אלא לפני כמה שנים. זה לא אומר שלמדיה חברתית לא יכולות להיות קונוטציות שליליות, מה שגם רוג'רסון מציין.

"מדיה חברתית היא המקום שבו אנשים מראים את החלקים הטובים ביותר על עצמם שלעתים קרובות מבוימים. זה יכול ליצור אשליה עבור אלה שסובלים". היא ממשיכה ומסבירה, "יש אנשים שסובלים מבעיות נפשיות שמרגישים שהחיים שלהם גרועים יותר מבני גילם, כשבמציאות בני גילם פשוט לא מדברים על החלקים השליליים של חייהם באינטרנט".

כך או כך, רוג'רסון קובע שדברים כמו פייסבוק, טוויטר ואפילו אינסטגרם הפכו את המודעות לאפשרית יותר מאי פעם. היא מסבירה שככל שנהיה מודעים יותר לבריאות הנפש, כך יגדל הסיכוי שלנו להבין אותה. "יש לנו יותר מודעות שמובילה ליותר אנשים שמחפשים עזרה, מה שמוביל לעוד דרכים לסיווג", אומר רוג'רסון.

עם תוספת מודעות בשילוב עם האוטואימוניות שלו, האינטרנט יכול למעשה להועיל. קחו בחשבון שכאשר אנשים מציקים או מטרידים אותם בגלל ההבדלים ביניהם באינטרנט, הם לרוב מקבלים תומכים רבים כמו בריונים. "עומדים מן הצד עשויים להרגיש יותר בנוח להיצמד למישהו אם הם לא צריכים לעשות זאת באופן אישי. המדיה החברתית נוטה לקחת הרבה פחד ורגשות גם מהבריונים וגם מהעומדים מהצד", אומר רוג'רסון. 

היא גם דנה במגמה מוזרה שאחזה בדור המילניום: הרעיון שבריאות הנפש הגרועה ביותר הופכת אותך למנצח. זה נשמע מוזר, אבל רוג'רסון מרגיש שאנשים עם בריאות נפשית לקויה מתייחסים לרוב לבעיות שלהם כמו לתחרות. היא מסבירה שלעתים קרובות זה הופך לתחרות השתין פתגמית. הרעיון הוא שאם יומו של אדם אחד היה גרוע יותר או שהבעיות הנפשיות שלו כואבות יותר משל האחר, הם המנצחים. המפסיד אז חייב לטעון שהחיים שלו קלים יותר ועליו להפסיק להתלונן על הבעיות שלו.

"אף אחד לא זוכה לבריאות הנפש הגרועה ביותר. כל אחד מהאנשים האלה עשוי להזדקק לעזרה, אין סיבה להתחרות", אומר רוג'רסון. היא מדגישה שעצם זה שהבריאות הנפשית שלך לא גרועה כמו של אחר לא אומר שהיא פחות משמעותית. יתר על כן, היא קוראת לכל מי שחושב שיש לו בעיות נפשיות לדבר קודם עם אנשי מקצוע רפואיים ובני משפחה לפני שהוא נכנס לאינטרנט.

השפעת הרופאים על חולי בריאות הנפש

ישנן השפעות חיצוניות רבות אחרות המשפיעות על בריאות הנפש שהתעוררו בעשור האחרון. אחת שלעתים קרובות מתעלמים ממנה היא הדרך בה הרופאים לחשוב של מחלות נפש והאנשים שיש להם. זה נשמע טיפשי להגיד בקול. אחרי הכל, רופאים מבלים כמעט עשור בלימוד הצלת חיים; לכולם צריכה להיות השפעה חיובית על בריאות הנפש. נעלמה התמונה הסטריאוטיפית של סוהר מקלט שמזעזע חולים ומרסס אסירים בזרנוקים. אבל הרופאים הם עדיין בני אדם. הם עדיין מתעייפים, עדיין עושים טעויות ולפעמים עדיין יכולים לאבד את קור רוחם עם מטופלים סוררים.

לדברי ליז פולר, לרופאים עדיין יש את ההשפעה החיצונית הגדולה ביותר על החולים. פולר, בהיותה אחות כבר למעלה מ-20 שנה ויש לה שני ילדים הסובלים ממחלת נפש, יכולה להעיד כי עמדותיהם של אנשי מקצוע עדיין חשובות ביותר.

"מה שעזר לבן שלי לצאת מהסכיזופרניה שלו היה הרופא הנכון עם הגישה הנכונה לגבי הטיפול", אומר פולר וממשיך ומסביר, "הרופא הנכון עם גישה פתוחה וחיובית יכול לרשום את התרופות הנכונות או את ההליכים הנכונים. זה עושה את ההבדל, זה מה שיכול לתקן אנשים”.

היא טוענת שלפעמים גם רופא שמאמין במטופל יכול להשפיע. לתת להם ערך עצמי או סתם לתת להם אדם לדבר איתו הם דברים שפולר חושב שהרופא המתאים צריך לתת למטופל במצוקה. בקנה אחד עם הגישות הטובות הללו היא דעתו של פולר ש"זה 70% תרופות, 30% עצמי". זה מדגיש את העובדה שההחלמה אינה כולה תרופות ורופאים, אלא לעתים קרובות ניתן לייחס את המטופל שרוצה להשתפר ומשתדל.

פולר אכן נוגע כיצד המדיה החברתית הקלה על הורים לילדים עם בעיות נפשיות להיפגש, להחליף אסטרטגיות ולתת תמיכה. עם זאת, היא ראתה רק את הכלים האלה בשימוש על ידי אחרים, מעולם לא השתמשה בהם בעצמה. היא ממהרת לציין שהדור הנוכחי בהחלט מצליח יותר בטיפול בנזקקים מאי פעם.

מה עוד צריך לעשות

האם זה אומר (אפילו עם מדיה חברתית שמציעה מבטים לא כנים בחייהם של אנשים) בין הגישה החדשה והטובה יותר של עובדים רפואיים לבין המודעות לנושאים בעלייה, הכל אמור להתברר בסדר? דרו מילר אומרת שכן, אבל אף אחד לא צריך לטפוח לעצמו עדיין על השכם. 

מילר מסוגל לשפוך אור על המצב בגלל חיים ייחודיים, אם כי קשים, שניהל. לא רק שהוא אובחן עם דיכאון והפרעת חרדה כללית, אלא שהוא גם בילה את רוב שנות נעוריו בחי עם אם שנאבקת בהפרעה דו קוטבית. מילר מסביר שכמעט כל דבר, ממטלות ועד ללימודים תיכוניים לעבודה, כולם משפיעים על בריאות הנפש. בהסתמך על חוויותיו שלו, הוא טוען כי "המדיה החברתית עוזרת להעלות את המודעות למחלות נפש, אבל עושה מעט יותר".

בניגוד כמעט מוחלט לרוג'רסון, אומר מילר, "אנשים עם מחלת נפש לא צפויים לחלוק את הסיפורים שלהם עם אנשים באינטרנט, מכיוון שחלק גדול ממנו הוא מאוד אישי". הוא מזכיר שגם חוסר הבנה יכול למנוע זאת. "לעיתים קרובות אין סיבה פשוטה ויחידה למחלת נפש, ומכיוון שאתה לא יכול לראות את זה, אנשים לעתים קרובות מפקפקים או שוכחים שזה שם", אומר מילר.

"יש גם מספר רב של תסמינים שיכולים להיות נוכחים ואנשים שונים יכולים להיות מאובחנים עם אותו הדבר וגם להראות תסמינים שונים לגמרי", מסביר מילר, ממשיך עם, "אנשים מזהים עכשיו שיש יותר מזה בחוץ מאשר הם חשבו קודם, אבל הם עדיין לא יודעים על זה כלום".

מילר אכן חושב שהמודעות שהמדיה החברתית הפצה היא דבר טוב ושאחד המאפיינים היותר מעוררי תקווה של בני דור המילניום הוא העלייה בסובלנות של אלו הסובלים מבעיות נפשיות. עם זאת, ייתכן שזה עדיין לא מספיק.

"אני מוצא שאנשים מתחילים להכיר יותר את שמות התנאים, אבל לא את המשמעות שלהם בפועל", אומר מילר. הוא מדבר על כך שהמדיה החברתית לא עשתה כל כך נזק לבעיות נפשיות, בהשוואה לצורות אחרות של מדיה. "הם נוטים להיות אלו שפוגעים בהצגה לא נכונה של מחלת נפש להמונים, שאחר כך מאמינים שזה נכון."

כמובן, מילר עדיין מלא תקווה לעתיד, וקובע, "יש לי אמונה שהדברים ימשיכו להשתפר, למרות שאולי לא אראה שינוי משמעותי במהלך חיי." מילר רוצה שכולם ידעו שייקח זמן עד שהחשיבות של בריאות הנפש תוכר במלואה, אבל הוכן השלב למאמץ גדול יותר לשפר את הגישה שלנו אליה. "העולם בהחלט הופך פתוח יותר לקיומם של מצבים נפשיים ובעיות אחרות, אבל עדיין לא השגנו הבנה", אומר מילר.