כאשר 100 הופך ל-40 החדש, החברה בעידן של טיפול מאריך חיים

כאשר 100 הופך ל-40 החדש, החברה בעידן של טיפול מאריך חיים
אשראי תמונה:  

כאשר 100 הופך ל-40 החדש, החברה בעידן של טיפול מאריך חיים

    • שם מחבר
      מייקל קפיטנו
    • ידית טוויטר של מחבר
      @Caps2134

    הסיפור המלא (השתמש רק בלחצן 'הדבק מ-Word' כדי להעתיק ולהדביק בבטחה טקסט ממסמך Word)

    יש סיבה שכאשר אריכות ימים קיצונית מבדרת בתקשורת היא זוכה לראפ שלילי. זה פשוט, באמת. בני אדם מתקשים לדמיין עולם השונה מהותית ממה שאנו מכירים. שינוי זה לא נוח. אין להכחיש זאת. אפילו התאמה קלה בשגרה יכולה להספיק כדי לשבש את יומו של אדם. אבל חדשנות, מעל הכל, היא גם מה שמבדיל את בני האדם מכל המינים האחרים על פני כדור הארץ. זה בגנים שלנו.

    תוך פחות מ-100 אלף שנה (טווח קצר בקנה מידה אבולוציוני) השגשוג האינטליגנציה האנושית. תוך קצת יותר מ-10 שנה, בני האדם עברו מאורח חיים נווד ליושב והציוויליזציה האנושית המריאה. במאה שנים, הטכנולוגיה עשתה את אותו הדבר.

    באותה צורה, ככל שההיסטוריה האנושית התקדמה למקום בו אנו נמצאים היום, תוחלת החיים גדלה בהתמדה, מ-20 ל-40 ל-80 ל... אולי 160? בהתחשב בכל הדברים, הסתגלנו די טוב. אין ספק שיש לנו את הבעיות המודרניות שלנו, אבל כך גם בכל גיל אחר.

    אז כשאומרים לנו שבקרוב יתקיים המדע שעלול להכפיל את תוחלת החיים האנושית, ההצעה מפחידה מטבעה. שלא לדבר על כך, כשאנחנו חושבים על זקנה, נכות עולה מיד בראש. אף אחד לא רוצה להיות זקן כי אף אחד לא רוצה להיות חולה; אבל אנחנו שוכחים שגם המדע יאריך בריאות טובה. שים את זה בפרספקטיבה: אם אורך חיינו יוכפל, כך גם השנים הטובות בחיינו. הזמנים הטובים יסתיימו, אבל עם שני חיים ששווים את מה שיש לנו עכשיו.

    להפיג את הפחדים הדיסטופיים שלנו

    העתיד מוזר. העתיד הוא אנושי. זה לא מקום כזה מפחיד. למרות שאנחנו נוטים לעשות את זה. הסרט משנת 2011 בזמן הוא דוגמה מושלמת. תיאור הסרט אומר הכל, "בעתיד שבו אנשים מפסיקים להזדקן בגיל 25, אבל מתוכננים לחיות רק עוד שנה אחת, האמצעים לקנות את הדרך החוצה מהמצב הוא הזדמנות לצעירים אלמותיים." זמן הוא כסף, תרתי משמע, והחיים הופכים למשחק סכום אפס.

    אבל דבר חשוב שהעולם הדיסטופי הזה - עם בקרת האוכלוסייה הקפדנית שלו כדי למנוע צפיפות, ואי-שוויון כלכלי ואריכות ימים (בגדול ממה שקיים היום) - טועה הוא שטכנולוגיית הארכת חיים לא תופעל כמו שוטים בידיים של העשירים להכנעת העניים. איפה הכסף בזה? אריכות ימים רדיקלית היא פוטנציאל תעשייה של מיליארדי דולרים.זה האינטרס של כולם שמאריכי חיים יהיו נגישים לכולם. יכול להיות שיהיו הפרעות חברתיות בדרך, אבל מאריכות חיים יטפטפו בסופו של דבר את המעמדות החברתיים-כלכליים, בדיוק כמו כל פיסת טכנולוגיה אחרת. 

    זה לא אומר שהדאגות לגבי האופן שבו אורך חיים קיצוני ישפיע על החברה שלנו אינן תקפות. חיים ארוכים יותר מעלים כמה שאלות מדיניות חשובות לגבי האופן שבו אוכלוסיה בעלת חיים ארוכה יותר תשפיע על הכלכלה, כיצד ואילו שירותים חברתיים יינתנו, כיצד זכויות וחובות מאוזנות בין דורות רבים במקום העבודה ובחברה בכללותה. 

    העתיד בידיים שלנו

    אולי זה הצד האפל של אריכות ימים רדיקלית שמכביד על מוחם של אנשים: טרנס-הומניזם, אלמוות, הסייבריזציה החזויה של המין האנושי, שבו החיים משתנים באופן קיצוני וחולל מהפכה במחצית השנייה של המאה הזו. 

    קרוב יותר בתחום שלנו ההבטחות של ריפוי גנטי ואאוגניקה. כולנו מכירים את הדיבורים על היי-טק נקי ממחלות תינוקות מעצבים, הדאגות שלנו עם פרקטיקות אאוגניות, והממשלה הגיבה כראוי. כרגע בקנדה, תחת ה חוק רבייה בסיוע אנושי, אפילו בחירת מין אסורה, אלא אם היא מיועדת למטרות מניעה, אבחון או טיפול בהפרעה או מחלה הקשורה למין. 

    סוניה אריסון, מחברת ואנליטיקאית של כל הדברים הקשורים להשפעה החברתית של אריכות ימים אנושית קיצונית, עוזרת להעמיד את המדע בפרספקטיבה כאשר דנה באאוגניקה ואריכות ימים:

    "יש הרבה דרכים ממש טובות להאריך את תוחלת הבריאות שאינן כוללות הכנסת גנים חדשים. עם זאת, אני חושב שהיכולת לשנות את הקוד הביולוגי שלנו מעלה כמה נושאים רציניים שהחברה תצטרך לטפל בהם אחד בכל פעם. המטרה צריכה להיות בריאות, לא מדע מטורף".

    זכרו שאף אחד מהמדע הזה לא מתרחש בבועה, אלא ממומן ומוזמן כדי לשפר את חיינו. דור המילניום גדל עם פריצות הדרך המדעיות הללו וסביר להניח שנהיה הראשונים להפיק תועלת רבה מכך ואלו שיחליטו איזו השפעה תהיה לטכנולוגיה מאריכת חיים על החברה שלנו.

    חדשנות תרבותית וטכנולוגית

    עם אוכלוסיה כבר מזדקנת והבייבי בום שמגיעים לגיל פרישה בעוד עשור, מדינות מודרניות נאבקות כיצד להתמודד עם שינויים בתוחלת החיים. ככל שאנשים מתחילים לחיות חיים ארוכים יותר, הדמוגרפיה משתנה כך שהדורות הקשישים והלא עובדים יוצרים ניקוז גדול יותר על הכלכלה, ובו בזמן הכוח מתגבש אצל פוליטיקאים ואנשי מקצוע מבוגרים ופחות מכוונים, הן בציבור והן מגזרים פרטיים, שאינם יודעים הפוך על הפוך בבואם להתמודד עם הבעיות של החברה העכשווית. אנשים זקנים הם זקנים, לא מסוגלים להבין את הטכנולוגיה המשתנה. הם מיושנים, כפי שהסטריאוטיפ אומר. היו לי חששות משלי. כל עוד קיימת הציוויליזציה, רעיונות תרבותיים הועברו על פני דורות ומוות היה הדרך הטבעית לתת לדור החדש לבנות על הישן.

    בתור בראד אלנבי, פרופסור להנדסה בת קיימא באוניברסיטת אריזונה סטייט שם את זה, כותבת עבור הבלוג Future Tense של Slate: "הצעירים והחדשניים יישארו בחוץ, ימנעו מיצירת טפסי מידע חדשים ויצירת פריצות דרך תרבותיות, מוסדיות וכלכליות. והיכן שהמוות ניקה את מאגרי הזיכרון, שם אני עומד... במשך 150 שנה. ההשפעה על חדשנות טכנולוגית עלולה להיות הרסנית". 

    בני אדם שחיים חיים ארוכים יותר יכולים אולי לעכב התפתחויות עתידיות אם הדור המבוגר לא יצליח להיעלם לאפלולית ויישאר במשחק. ההתקדמות החברתית תיעצר. רעיונות, שיטות ומדיניות מיושנים ומיושנים יסכלו את מבשרי החדשות.

    אולם לדברי אריסון, חששות אלו מבוססים על הנחות שווא. "למעשה, החדשנות נוטה להגיע לשיא בגיל 40 ואז נוטה לרדת משם (למעט במתמטיקה ובאתלטיקה ששיאו מוקדם יותר)", היא אמרה לי בראיון שלנו. "יש אנשים שחושבים שהסיבה שזה יורד אחרי גיל 40 היא כי זה הזמן שבו הבריאות של אנשים מתחילה להחמיר. אם אנשים יכולים להישאר בריאים יותר לפרקי זמן ארוכים יותר, אנו עשויים לראות את החדשנות נמשכת הרבה מעבר ל-40, מה שיועיל לחברה".

    העברת הרעיונות אינה חד צדדית, כאשר הדורות החדשים והצעירים יותר לומדים מהמבוגרים ואז משליכים אותם הצידה. בהתחשב עד כמה מורכבים ואינטנסיביות הידע הופכים תחומי המדע והטכנולוגיה, לאחר שאנשים מנוסים ובעלי ידע בסביבה הרבה יותר זמן הוא ברכה ולא חזה.

    "הדבר הנוסף שצריך לזכור", מוסיפה אריסון, "הוא כמה אנחנו כחברה מפסידים כשאדם משכיל ומתחשב מת - זה כמו לאבד אנציקלופדיה שאחר כך צריך להיבנות מחדש באנשים אחרים".

    דאגות לגבי פרודוקטיביות

    עם זאת, יש חששות אמיתיים לגבי פריון כלכלי וקיפאון במקום העבודה. עובדים מבוגרים מודאגים מלהאריך ימים בחסכונות הפנסיה שלהם ועשויים לוותר על פרישה עד מאוחר יותר בחיים, ובכך להישאר בכוח העבודה זמן רב יותר. זה יוביל להגברת התחרות על משרות בין הוותיקים המנוסים ובוגרי הלהוט לעבוד.

    כבר עכשיו, מבוגרים צעירים צריכים לעבור השכלה והכשרה מוגברת כדי להתחרות בשוק העבודה, כולל לאחרונה גידול בהתמחויות ללא שכר. מניסיון אישי כאיש מקצוע צעיר, קשה לחפש עבודה בשוק ההיפר-תחרותי הזה, שבו משרות לא זמינות כמו פעם.

    "זמינות משרות היא דאגה אמיתית, וזה משהו שמנהיגים וקובעי מדיניות יצטרכו לשים לב אליו", אמר אריסון. "דבר אחד שיש לקחת בחשבון הוא שגם כשהם בריאים, ייתכן שהבומים לא ירצו לעבוד במשרה מלאה כך שזה יפתח מקום בשוק. הדבר הנוסף שיש לקחת בחשבון הוא שאנשים מבוגרים נוטים להיות יקרים יותר מצעירים בשכר, כך שזה נותן יתרון לצעירים (שנמצאים מקופחים בגלל חוסר הניסיון והרולודק שלהם).

    זכור, חששות הגיל חלים בשני הכיוונים. עמק הסיליקון, מרכז החדשנות הטכנולוגית, ספג לאחרונה אש בגלל אפליה בגיל, בעיה שהם אולי מוכנים לפתור ואולי לא. פרסום דוחות הגיוון מחברות הטכנולוגיה הגדולות היה כמעט זהה, ובאופן חשוד, לא היה אזכור של גיל או כל הסבר מדוע גיל לא נכלל. 

    אני תוהה אם תנועת הנוער והחגיגה של הצעירים לחדש אינה אלא גיליזם. זה יהיה מצער. גם לנוער וגם לוותיקים יש דברים חשובים לתרום לעולם המשתנה שלנו.

    תכנון העתיד

    אנו מתכננים את חיינו על סמך מה שאנו יודעים, אילו אפשרויות תמיכה זמינות ומה אנו צופים שהאפשרויות העתידיות שלנו יהיו. עבור אנשי מקצוע צעירים, משמעות הדבר היא לסמוך על ההורים שלנו זמן רב יותר לתמיכה בזמן שאנו שואפים להשכלה ומתעסקים בתעודות, דחיית נישואים וגידול ילדים בתמורה להתבססות בקריירה שלנו. התנהגות זו עשויה להיראות מוזרה להורינו (אני יודעת שהיא מיועדת לשלי; אמי הייתה בשנות העשרים המוקדמות לחייה כשהייתה לה אותי ולגלג על העובדה שאני לא מתכנן להקים משפחה עד שנות השלושים המוקדמות שלי).

    אבל זה לא מוזר בכלל, רק קבלת החלטות מצפונית. ראו את ההתרחבות הזו מהבגרות הצעירה כפונקציה של התקדמות חברתית. הקדמה המדעית והטכנולוגית היא חיה מורכבת של חיים ארוכים יותר. העלויות הנלוות של רכישת בית וגידול ילד גדלות ויהיו יותר מטפלים פוטנציאליים זמינים כאשר בני דור המילניום אכן יקימו את משפחותיהם. 

    החברה כבר מסתגלת ואריכות ימים נותנת לנו יותר גמישות באופן שבו אנו חיים את חיינו. כדאי שנתחיל לשקול את ההשלכות שבהן 80 הופך ל-40 החדש, 40 הופך ל-20 החדש, 20 הופך ל-10 החדש (רק בצחוק, אבל אתה מבין את הסחף שלי), ולהתאים בהתאם. בואו למתוח את הילדות, לתת יותר זמן לחקר ולמשחק, נתמקד בפיתוח עניין בחיים וניצור יותר הזדמנויות ללמוד ולהנות ממה שחשוב לנו. האט את מירוץ העכברים.

    אחרי הכל, אם אנחנו שואפים להגיע לנקודה שבה בני אדם יכולים (למעשה) לחיות לנצח, אנחנו לא רוצים להשתעמם! אם נתחיל לחיות חיים ארוכים יותר ונשאר בבריאות כמעט מושלמת גם בשנות ה-100 לחיינו, אין טעם להעמיס מראש את ההתרגשות ואז ליפול לדיכאון בפרישה.

    בתור הסופרת ג'מה מאלי כותב, גם עבור Future Tense: "הסיבה ש[גמלאים] נכנסים לדיכאון היא כי כשאתה בפנסיה, קל להרגיש שאין לך בשביל מה לחיות יותר, אין מטרה, אין מה לקום, אין סיבה אפילו לקבל. לָבוּשׁ. במילה אחת, הם משועממים". 

    את תחושת הדחיפות שאנו חשים בחיינו, לעבוד, לאהוב, לגדל משפחה, למצוא הצלחה ולרדוף אחר התשוקות שלנו, אנו תופסים הזדמנויות כי אולי אין סיכוי נוסף. חיים רק פעם אחת, כמו שנאמר. התמותה שלנו נותנת לנו משמעות, מה שמניע אותנו היא העובדה ששום דבר לא נמשך לנצח. מה שזה אומר הוא ששעמום ודיכאון הם פונקציה של היכן נקבעים הגבולות האלה, ולא כמה זמן אנחנו חיים. אם חיינו משתרעים על פני כפול מ-80 ל-160, אף אחד לא ירצה לבלות את המחצית השנייה של חייו בפנסיה, לחיות בצהרה תרתי משמע מחכה למות. זה יהיה עינויים (במיוחד עבור אסירים שנידונו לכל החיים מאחורי סורג ובריח ללא תנאי). אבל, אם הגבולות נמתחים בין לידה למוות, לא מנותקים על ידי גיל שרירותי, אובדן המשמעות הופך פחות לדאגה.

    לדעתה של אריסון, לא נדע "באיזה גיל יכנס השעמום עד שנגיע לשם (כאשר תוחלת החיים הייתה 43, אפשר היה לטעון שחיים עד 80 שנים יצרו בעיית שעמום וזה לא קרה)." אני חייב להסכים. החברה צריכה להשתנות ועלינו להתאים את מסגרת התודעה שלנו כך שבכל שלבי החיים, לא משנה כמה עשורים נוספים יחיו בני אדם בעתיד מאשר עכשיו, נגיב כך שתמיד יהיו הזדמנויות מעורבות בעולם.

    חיים אל הלא נודע

    אריכות ימים רדיקלית מלאה בלא ידועים וחוסר עקביות: חיים ארוכים יותר יגרמו לנו לשבור, חיים ארוכים יותר מביאים יתרונות כלכליים; אולי אריכות ימים תדרבן מעבר מהוצאות לכלכלת חיסכון; זה אומר את פיצוץ של משפחות גרעיניות, פרשיות אהבה ארוכות מאה, קשיי פרישה; גיליזם וסקסיזם כמו גם קשישים רוצים לקבל הכל. אבל אנחנו מדברים על זה, זה הדבר החשוב. יש הרבה היבטים שצריך לקחת בחשבון ובעיות שצריך לפתור.

    העתיד מבטיח חיים ארוכים יותר, טובים יותר ועשירים יותר. ייתכן שבעוד פחות מחצי מאה, בין הגדלה גנטית, ננוטכנולוגיה רפואית וחיסוני-על, ההזדקנות כבר לא תהיה מובן מאליו, זו תהיה אופציה. לא משנה מה צפוי, כשהעתיד הזה יגיע, נודה לעצמיות העבר שלנו שהם שמו לב.

    גם אם אנחנו לא יכולים לחזות את העתיד בצורה מושלמת, דבר אחד בטוח.

    אנחנו נהיה מוכנים.

    תגים
    קטגוריה
    תגים
    שדה נושא