מה הקשר בין אמונה לכלכלה?

ניתן לקרוא את המוטו האמריקאי "In God We Trust" בכל מטבעות ארה"ב. המוטו הלאומי של קנדה, א מארי אוסק עד מארה ("מן ים אל ים"), יש מקורות דתיים משלו - תהילים 72:8: "גם הוא ישלוט בים ועד ים ומנהר עד קצה הארץ". נראה שדת וכסף הולכים יד ביד.

אבל לכמה זמן? האם בתקופות של קשיים כלכליים, האמונה הדתית היא מה שאנשים פונים כדי להתמודד?

כנראה שלא.

מאמרים מהמיתון הגדול כוללות כותרות כמו "אין למהר לספסלים" ו"אין חיזוק בנוכחות הכנסייה בזמן משבר כלכלי". סקר אחד של גאלופ שנערך בדצמבר 2008 לא מצא הבדל בנוכחות הדתית בין אותה שנה לשנה קודמת, וקבע כי "לא היה שינוי לחלוטין".

כמובן, זה יותר מסובך מזה. הדתיות של האדם, כלומר הפעילות הדתית, המסירות והאמונה, כפופים לשלל גורמים סוציו-פסיכולוגיים. למרות מה שאומרים הסקרים, התוצאות יכולות להיות מגוונות. מה יש אז בדת שמשתנה כשהמצב משתבש?

שינוי בדתיות או במקום?

אמנם זה יכול להיות נכון שכל עלייה נתפסת בשיעור הנוכחות הדתית על רקע אתגרים כלכליים אינה משקפת את האתוס של אומה בממוצע, אך קיימת תנודה. במחקר שכותרתו "תפילה למיתון: מחזור העסקים והדתיות הפרוטסטנטית בארצות הברית", דייוויד בקוורת', עוזר פרופסור לכלכלה באוניברסיטת טקסס סטייט, גילה ממצא מעניין.

המחקר שלו הראה שקהילות אוונגליסטיות גדלו בעוד שהכנסיות המרכזיות חוו ירידה בכמות הנוכחות בתקופות של מיתון. משקיפים דתיים עשויים לשנות את מקום הפולחן שלהם כדי לחפש דרשות של נחמה ואמונה בזמנים לא יציבים, אבל זה לא אומר שהאוונגליזם מושך משתתפים חדשים לגמרי.

דת היא עדיין עסק. התחרות גוברת כאשר קופה התרומות במזומן נמוכה. כאשר הביקוש לנוחות דתית עולה, אלו עם המוצר האטרקטיבי יותר מושכים קהל גדול יותר. עם זאת, חלקם אינם משוכנעים בכך.

נייג'ל פרנדייל מהטלגרף דיווח בדצמבר 2008 כי כנסיות בממלכה המאוחדת ראו עלייה מתמדת במספר הנוכחות כשהתקרב חג המולד. הוא העלה את הטענה כי בתקופות מיתון, ערכים וסדרי עדיפויות משתנים: "דבר עם בישופים, כמרים וכמרים ותהיה לך תחושה שהלוחות הטקטוניים משתנים; שמצב הרוח הלאומי משתנה; שאנו מפנים עורף לחומריות החלולה של השנים האחרונות ומרימים את ליבנו למישור גבוה ורוחני יותר...כנסיות הן מקומות מנחמים בזמנים מטרידים".

גם אם זה היה נכון ותקופות רעות באמת משכו יותר אנשים לכנסיות, אפשר לייחס זאת לרוח העונה, לא לשינוי ממושך בהתנהגות. דתיות מוגברת נוטה להיות זמנית, ניסיון לחיץ מפני אירועי חיים שליליים.

עלייה בנוכחות אבל לכמה זמן?

לא רק מצוקה כלכלית יכולה לעורר עלייה בהתנהגות שוחרת דת. כל משבר בקנה מידה גדול עלול לגרום למהר לספסלים. התקפות הטרור של 11 בספטמבר 2011 ראו עלייה משמעותית במספר המבקרים בכנסיות. אבל אפילו הזינוק הזה בנוכחות היה בזק על הרדאר, שהביא רק לעלייה קצרת טווח. בעוד שהתקפות הטרור ניפצו את היציבות והנוחות של החיים האמריקאיים, וגרמו לעלייה במספר הנוכחות ובמכירות התנ"ך, זה לא היה אמור להימשך.

ג'ורג' בארנה, חוקר שוק של אמונות דתיות, ערך את התצפיות הבאות באמצעותו קבוצת מחקר: "לאחר הפיגוע, מיליוני אמריקאים בעלי כנסייה או לא דתיים בדרך כלל חיפשו נואשות משהו שיחזיר את היציבות ותחושת המשמעות לחיים. למרבה המזל, רבים מהם פנו לכנסייה. למרבה הצער, מעטים מהם חוו משהו שהיה מספיק משנה חיים כדי ללכוד את תשומת לבם ואת נאמנותם".

עיון ב פורומים דתיים מקוונים חשף חששות דומים. אחד מבאי הכנסייה ציין את הדברים הבאים במהלך המיתון הגדול: "ראיתי ירידה משמעותית בנוכחות בחוגים שלי, ובאמת שהכלכלה הגרועה לא עזרה. תהיתי על הכל. אני חושב שאנחנו צריכים באמת לבחון את הנצרות המקראית ומה זה אומר להיות אור בעולם הזה. אני חושב יותר מכל שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו אם אנחנו מטיפים את החדשות ה'טובות'".

אחר חשש שכנסיות לא היו מסוגלות להביא נחמה למי שחיפשו אותה; "האם יכול להיות שכל אותם אנשים שגדשו כנסיות אחרי ה-9 בספטמבר גילו שלרוב הכנסיות אין תשובות אמיתיות לשאלותיהם? אולי הם זוכרים את זה והפעם פונים למקום אחר".

דת היא מוסד עיקרי לפנות אליו בעת צרה שבה אנשים רוצים להישמע, לנחם וללוות אותם. במילים פשוטות, הדת משמשת כאמצעי למטרה לאלה שאינם מתרגלים קבועים. זה עובד עבור חלק ולא עבור אחרים. אבל מה גורם לאנשים מסוימים ללכת לכנסייה בכלל?

חוסר ביטחון, לא חינוך, מניע את הדתיות

האם זה רק העניים, חסרי השכלה שמחפשים את אלוהים או שמא יש יותר במשחק? נראה שחוסר הוודאות של העתיד, ולא הצלחה בחיים, גורם לדתיות.

מחקר על ידי שני סוציולוגים הולנדים, StijnRuiter, חוקר בכיר במכון ההולנדי לחקר פשיעה ואכיפת חוק, ופרנק ואן טוברגן, פרופסור באוטרכט, יצרו כמה קשרים מעניינים מאוד בין נוכחות בכנסייה לבין אי שוויון חברתי-כלכלי.

הם גילו שבעוד שאנשים בעלי כישורים נמוכים נטו להיות יותר דתיים, הם פחות פעילים מעמיתיהם המשכילים שהם בעלי אוריינטציה פוליטית יותר. בנוסף, אי ודאות כלכלית במערכות קפיטליסטיות מגבירה את הכנסייה. "במדינות עם אי שוויון סוציו-אקונומי גדול, העשירים הולכים לעתים קרובות לכנסייה כי גם הם עלולים להפסיד הכל מחר". במדינות רווחה, נוכחות הכנסייה נמצאת בירידה מאז שהממשלה מספקת שמיכת אבטחה לאזרחיה.

חוסר הוודאות מעודד יציאה לכנסייה כאשר אין רשת ביטחון במקום. בעתות משבר, האפקט הזה מתגבר; הדת היא משאב אמין שאפשר לחזור עליו כאמצעי התמודדות, אבל בעיקר למי שכבר דתי. אנשים לא הופכים פתאום ליותר דתיים כי דברים רעים קורים בחייהם.

דת כתמיכה

במונחים של חיפוש טיפול, עדיף לראות את הדת לא כמוסד, אלא כמערכת תמיכה. אלו המתמודדים עם אירועי חיים שליליים עשויים להשתמש בדת כתחליף כדי לחסום, למשל, מיתון פיננסי. הליכת הכנסייה והתפילה מציגות אפקטים מחממים.

מחקר אחד מדווח כי "השפעת האבטלה על הדתיים היא חצי מהשפעתה על הלא-דתיים". לאלה שהם דתיים כבר יש תמיכה מובנית שאפשר לחזור עליה כשהזמנים נהיים קשים. קהילות אמונה משמשות כמגדלור של תקווה ומספקות חום חברתי ונחמה לנזקקים.

בעוד שאנשים לא הופכים יותר דתיים בתקופות של מיתון כלכלי, ההשפעה הפוטנציאלית שיכולה להיות לדת על יכולת האדם להתמודד עם קשיים משמשת כלקח רב עוצמה. לא משנה השקפתו הדתית של אדם על החיים, חשוב שתהיה מערכת תמיכה במקום כדי לחסום את המזל.