משבר מחירי הדירות וחלופת דיור תת קרקעי

משבר מחירי הדירות וחלופת דיור תת קרקעי

...האם דיור תת קרקעי יפתור את בעיות הדיור של טורונטו, ניו יורק, הונג קונג, לונדון וכדומה? 

https://unsplash.com/search/housing?photo=LmbuAnK_M9s

עד שתסיים לקרוא את המאמר הזה, אוכלוסיית העולם הייתה גדלה ביותר מ-4,000 איש. האוכלוסייה העולמית מונה כיום כ-7.5 מיליארד, עם כמעט 200,000 לידות חדשות שמתווספות מדי יום ו-80 מיליון מדהימים בשנה. על פי נתוני האו"ם, עד שנת 2025, למעלה מ-8 מיליארד בני אדם ידחפו לחלל על פני כדור הארץ.

האתגר הגדול ביותר שמציב גידול האוכלוסיה המסחרר הזה הוא הדיור, שהוא גם אחד הצרכים הבסיסיים של המין האנושי. האתגר הזה גדול בהרבה במרכזים מפותחים כמו טוקיו, ניו יורק, הונג קונג, ניו דלהי, טורונטו, לאגוס ומקסיקו סיטי.

עליית מהירות הסילונים במחירי הדיור בערים אלה הוכתרה רבות. החיפוש אחר פתרונות כמעט הופך נואש.

עם מחירי הדירות ברמות שיא ברוב הערים הגדולות, האפשרות של דיור תת קרקעי כאלטרנטיבה בת קיימא היא כבר לא רק נושא של מדע בדיוני או חלומות של יום טכנולוגיות נכסים.

לבייג'ינג יש שוק דיור אחד מהיקרים ביותר בעולם, שבו מחיר הדירה הממוצע נע סביב 5,820 דולר למ"ר, וזנק בכמעט 30% בשנה אחת בשנחאי. כמו כן, סין ראתה עלייה גבוהה עוד יותר של 40% במחירי הדיור בשנה שעברה.

לונדון ידועה לא רק בהיסטוריה העשירה שלה; היא מפורסמת גם בזכות מחירי הדיור הגבוהים בשמיים. מחירי הדירות הממוצעים בעיר זינקו ב-84% - מ-257,000 ליש"ט ב-2006 ל-474,000 ליש"ט ב-2016.

מה שעולה, לא תמיד ירד!

מחירי הדירות הגבוהים מונעים מפיתוח מסחרי, משקיעי נדל"ן והגירה עירונית. האו"ם דיווח כי מדי שנה, כ-70 מיליון בני אדם עוברים לערים הגדולות מאזורים כפריים, מה שיוצר אתגר תכנון עירוני מסיבי.

ההגירה העירונית אינה מציגה מגמת ירידה כלשהי. האוכלוסייה העירונית בעולם מוערכת בהרבה מעבר לשישה מיליארד עד 2045. 

ככל שהאוכלוסיה גדולה יותר, הלחץ על תשתיות ומחירי הדיור גדל. זו כלכלה פשוטה. בטוקיו יש שיא של 38 מיליון תושבים, מה שהופך אותה לעיר הגדולה בעולם. אחריה מקרוב דלהי עם 25 מיליון. במקום השלישי יש לשנגחאי 23 מיליון. במקסיקו סיטי, מומבאי וסאו פאולו יש כ-21 מיליון איש. 18.5 מיליון אנשים נדחסים לתפוח הגדול של ניו יורק.

המספרים האדירים האלה מפעילים לחץ עצום על הדיור. המחירים והבניינים עולים שניהם, לאור המגבלה הטבעית של משאב הקרקע. ברוב הערים המפותחות יש גם חוקי תכנון עירוני נוקשים שהופכים את הקרקע להרבה יותר נדירה. לטורונטו, למשל, יש את מדיניות החגורה הירוקה של אונטריו, המגנה על כמעט 2 מיליון דונם של אדמה מפיתוח מסחרי, כך שכל האזור הזה נשאר ירוק.

דיור תת קרקעי הופך לאופציה אטרקטיבית במספר הולך וגדל של מיקומים. דיווח של BBC Future העריך קרוב ל-2 מיליון בני אדם שכבר חיים מתחת לאדמה בסין. בעיר אחרת באוסטרליה יש גם למעלה מ-80% מהאוכלוסייה שגרים מתחת לאדמה.

בלונדון, יותר מ-2000 פרויקטים מסיביים של מרתף תת-קרקעי נבנו במהלך 10 השנים האחרונות. יותר משלושה מיליון טון נחפרו בתהליך. מרתפי המיליארדרים הופכים במהירות לחלק מהארכיטקטורה במרכז לונדון. 

ביל סיווי, ראש מכון מרעה ירוקים ומחבר של איך לעולם לא להיות חסר בית (לשעבר חלומות בית לזמנים קשים) ו יחסי ארה"ב/קנדה, הוא תומך חזק לדיור תת קרקעי ואלטרנטיבי. ביל הצהיר כי, "דיור תת קרקעי הוא איתן מבחינה טכנולוגית, במיוחד מנקודת מבט של בידוד, אבל עדיין דורש אתר בנייה - עם זאת, זה יכול להיות קטן יותר בעיר גדולה מכיוון שחצר או גנים יכולים להיות ממש מעל הראש. דרישות אתר הבנייה בחצי. אבל רוב הפקידים כנראה יתנגדו לזה. רוב מתכנני הערים לא חושבים חדשנית, ובונים בדרך כלל מעוניינים רק בדיור ברמה הגבוהה ביותר ונמנעים מבתים 'בר השגה' באופן כללי - יותר מדי עניין ביורוקרטי, לא מספיק רווח."

ביל ציין: "מעניין, טכניקות בנייה אלטרנטיביות נחשבות לעתים קרובות כנחותות מאשר דיור של מסגרת דבק, אך הן מהדיור הכי אמין ובמחיר סביר בחוץ."

האם דיור תת קרקעי יהיה אם כך התשובה הסופית לדילמת מחירי הדיור הגבוהים?