הכלאות בני אדם של בעלי חיים: האם המוסר שלנו הדביק את הדחף המדעי שלנו?

העולם המודרני מעולם לא היה מהפכני יותר. מחלות נרפאו, השתלות עור הפכו נגישות יותר, מדע הרפואה מעולם לא היה חזק יותר. עולם המדע הבדיוני הופך לאט לאט לעובדה, עם ההתקדמות החדשה ביותר בדמות הכלאיים של בעלי חיים. במיוחד בעלי חיים בשילוב עם DNA אנושי.

זה אולי לא קיצוני כמו שאפשר להאמין. כלאיים אנושיים אלה של בעלי חיים הם פשוט עכברים עם איברים וגנים משופרים מבחינה רפואית, או שהשתנו. אחת הדוגמאות האחרונות כללה עכברים שיש להם גנים שונה שנועדו "...לתקן ליקויי למידה וזיכרון." או בעלי חיים שעברו שינויים בגנים של מערכת החיסון האנושית. זה נעשה כדי שהעכברים יוכלו לשמש כנבדקים למחלות רבות ושונות חשוכות מרפא, כמו HIV.

למרות התגובה הראשונית של אופטימיות מלאת תקווה עם כלאיים בין אדם לחיה, תמיד יש בעיה של אתיקה. האם זה אתי ומוסרי ליצור מינים גנטיים חדשים, רק למטרת ניסויים? הסופר, הפילוסוף המוסרי וההומניטרי פיטר סינגר מאמין שצריך להיות שינוי קיצוני באופן שבו האנושות מתייחסת לבעלי חיים. כמה חוקרי אתיקה מרגישים אחרת. הסנאטור האמריקני סם בראונבק, מושל קנזס, ניסה לעצור את המחקר על הכלאיים של בעלי חיים. בראנבק אמר שהממשלה האמריקאית צריכה לעצור את ה"...פריקים היברידיים של אדם-חיה".

למרות ההתנגדויות של הסנאטור בראונבק, התקדמות רבות ברפואה המודרנית נזקפת לזכות הכלאיים של בעלי חיים. עם זאת, יש עדיין ויכוחים רציניים בקונגרס האמריקני ובקרב פעילי זכויות בעלי חיים בשאלה האם יש לאפשר או לא את השימוש בהכלאות אלו.

המדע תמיד ערך ניסויים בבעלי חיים, עד למאה השלישית עם ניסויים שבוצעו על ידי אריסטו וארציסטרטוס. חלק מתחומי המדע דורשים ניסויים על נבדקים, שיכולים לכלול בעלי חיים. זה יכול להוביל להכלאות בין בעלי חיים לבני אדם כשלב הבא בניסוי. למרות שיש אנשים שמרגישים שמדענים פשוט צריכים לחפש טוב יותר כדי למצוא נבדקים חלופיים.

בעלי חיים אלו נקראים הכלאיים, מכיוון שביו-גנטיקאים לוקחים חלק אחד מאוד ספציפי מה-DNA האנושי ומשלבים אותו ב-DNA של בעלי חיים. באורגניזם החדש באים לידי ביטוי הגנים משני האורגניזמים המקוריים, ויוצרים הכלאה. כלאיים אלה משמשים לעתים קרובות כדי לבדוק מול מגוון בעיות רפואיות.

דוגמה אחת לכך היא הממצאים שפורסמו על ידי International AIDS Vaccine Initiative Report (IAVI), חברה העוסקת במיוחד בפרסום מחקר חיסוני איידס. הם דיווחו שהכלאיים של בעלי חיים, במקרה הזה עכברים מואנשים, "מדענים תכננו גם עכברים מואנשים שנראה שהם משחזרים את התמדה של HIV במאגרים של תאי CD4+ T נגועים בסמויה. עכברים כאלה עשויים להוכיח ערך למחקר לריפוי HIV."

אל האני צוות המחקר של IAVI קבע כי "...כשהגדילו את מספר ה-bNAbs לחמישה, הנגיף עדיין לא התאושש בשבעה מתוך שמונת העכברים לאחר חודשיים." אם לומר זאת באופן בוטה, ללא חיות היברידיות שיעשו ניסויים בחוקרים לא יוכלו להריץ בדיקות ביעילות כזו. על ידי צמצום לגבי אילו נוגדני HIV-1 למקד ואיזה מינון לתת, הם עשו צעד למציאת תרופה ל-HIV.

למרות ההתקדמות שחיות היברידיות אפשרו למדע לעשות, יש אנשים שמאמינים שזהו ניצול. פילוסופים של אתיקה, כמו פיטר סינגר, טענו שאם בעלי חיים יכולים להרגיש עונג וכאב, ולהחזיק בנוכחות, אזי יש לתת לבעלי חיים את אותן זכויות כמו כל אדם. בספרו "שחרור בעלי חיים"זינגר קובע שאם משהו יכול לסבול אז הוא ראוי לחיים. רעיון מוביל אחד שזינגר העלה במאבק נגד צער בעלי חיים הוא הרעיון של  "מינים".

ספייסייזם הוא כאשר אדם מעניק ערך למין מסוים על פני אחרים. פירוש הדבר יכול להיות שהמין נחשב יותר או פחות ממינים אחרים. רעיון זה עולה לעתים קרובות כאשר מתמודדים עם קבוצות רבות לזכויות בעלי חיים. חלק מהקבוצות הללו חשות שאסור לפגוע באף חיה לא משנה באיזה מין מדובר. זה המקום שבו קבוצות כמו P.E.T.A. ומדענים חלוקים ביניהם. קבוצה אחת מאמינה שזה לא אתי לעשות ניסויים בבעלי חיים, והשנייה מאמינה שזה יכול להיות אתי.

כדי להבין טוב יותר מדוע יש פער כזה בין סוגי הקבוצות הללו, צריך ניסיון והבנה טובה של אתיקה. ד"ר רוברט באסו, יו"ר מועצת האתיקה באוניברסיטת וילפריד לורייר בווטרלו, אונטריו הוא אדם כזה. באסו קובע שלא תמיד יש שינויים קיצוניים באתיקה. נדרש זמן והרבה אנשים שמקבלים החלטות זהירות כדי שכל צוות מחקר יגיע למסקנה אתית. זה נכון לגבי כל מחקר או ניסוי מדעי, בין אם מדובר בבעלי חיים ובין אם לאו.

באסו גם הצהיר כי "דעה פופולרית של ההמונים בדרך כלל לא באה בחשבון בעת ​​קבלת החלטות אתיות". הסיבה לכך היא שמדענים רוצים שהמחקר שלהם יונחה על ידי צרכים מדעיים, ולא על פי רצונות הציבור. עם זאת, באסו ציין כי "ההנחיות שלנו אכן מחייה עדכונים מתמידים כדי לוודא שהכל הוא אתי. כל כמה שנים אנו בוחנים ומייצרים סט נוסף של קווים מנחים למחקר שלנו".

באסו מציין שאף חוקר לא יוצא מהדרך כדי לגרום נזק, דבר כזה יפר את הזכויות האתיות של בני אדם ובעלי חיים. אם תאונה מתרחשת לעתים קרובות תהליך איסוף הנתונים נעצר, יחד עם השיטות שהשתמשו בהן. באסו עוד מסביר שרוב האנשים יכולים להיכנס לאינטרנט ולגלות מהי האתיקה של צוותי המחקר. במקרים רבים אנשים יכולים להתקשר אליהם ולשאול שאלות כדי לענות על כל דאגה שיש להם. באסו מנסה להראות לאנשים שמחקר על ידי הקהילה המדעית נעשה עם הכוונות הטובות ביותר, ובאופן אתי ככל האפשר.  

 למרבה הצער, כמו כל הדברים הכרוכים במוסר, לאנשים יהיו דעות שונות. יעקב ריטום, חובב חיות מושבע, מבין שבעלי חיים זקוקים לזכויות ואסור לעשות בהם ניסויים. אבל בטוויסט מוזר הוא לא יכול שלא לצדד במדע. "אני לא רוצה שאף בעל חיים יסבול", אומר ריטמס. הוא ממשיך ואומר "אבל אנחנו חייבים להבין שריפוי דברים כמו HIV או עצירת סוגים שונים של סרטן צריך לקרות".

ריטמס מדגיש שאנשים רבים, כמוהו, יוצאים מהדרך כדי לעזור לבעלי חיים, ומסיימים כמה שיותר אכזריות. עם זאת לפעמים צריך להסתכל על התמונה הגדולה. ריטמוס קובע, "אני מרגיש שאין לעשות שום ניסוי באכזריות לא על אנשים, לא על בעלי חיים, לא על שום דבר, אבל איך יכולתי לעמוד בדרכה של תרופה אפשרית ל-HIV או לגדל איברים פוטנציאליים להצלת חיים."

ריטומים יעשו הרבה כדי לעזור לכל בעל חיים, בין אם הוא הכלאי או לא. אבל הוא מציין שאם הייתה דרך לשים קץ למחלה, אז צריך להמשיך בה. שימוש בהכלאות של בעלי חיים לניסויים יכול להציל אינספור חיים. ריטמוס קובע, "אולי אני לא האדם האתי ביותר מבחינה אתית, אבל זה יהיה שגוי לא לנסות לפחות לעקוב אחר כמה מההישגים המדהימים שמחקר כלאיים של בעלי חיים יכול להוביל אליהם."