תגובת הפלצבו - המוח על פני החומר, ובנוסף המוח כן משנה

במשך שנים רבות, תגובת הפלצבו הן ברפואה והן במחקרים קליניים הייתה התגובה הפיזיולוגית המועילה לטיפול רפואי אינרטי מטבעו. המדע זיהה זאת כמקרה סטטיסטי המיוחס לכמה אנשים עם קשר פסיכוסומטי חזק יותר, נפש-גוף - תגובה שיצרה תחושות של רווחה באמצעות כוחה של אמונה ומסגרת נפשית חיובית עם ציפייה לתוצאות חיוביות. זו הייתה תגובה בסיסית של המטופל במחקרים קליניים לביצועים טובים יותר. אבל בעשורים האחרונים היא הפכה לשמצה בביצועים שווים לתרופות בניסויים קליניים של תרופות נוגדות דיכאון.

חוקר פלצבו, Fabrizio Benedetii, מאוניברסיטת טורינו, חיבר תגובות ביוכימיות רבות האחראיות לתגובת הפלצבו. הוא התחיל במציאת מחקר ישן שנעשה על ידי מדענים אמריקאים שהראה שהתרופה נלוקסון יכולה לחסום את הכוח משכך הכאב של תגובת הפלצבו. המוח מייצר אופיואידים, משככי כאבים טבעיים ופלסבו מעוררים את אותם אופיואידים בנוסף לנוירוטרנסמיטרים כמו דופמין, שעוזרים להקל על הכאב ותחושת הרווחה. יתר על כן, הוא הראה שחולי אלצהיימר עם תפקוד קוגניטיבי לקוי שלא הצליחו לגבש רעיונות לגבי העתיד, כלומר ליצור תחושה של ציפיות חיוביות, לא היו מסוגלים לחוות כל הקלה בכאבים מטיפול פלצבו. הבסיסים הנוירופיזיולוגיים למחלות נפש רבות, כמו חרדה חברתית, כאב כרוני ודיכאון אינם מובנים היטב, ואלה הם אותם מצבים שיש להם תגובות מועילות לטיפולי פלצבו. 

בחודש שעבר פרסמו חוקרי מדעי המוח הקליניים באוניברסיטת נורת'ווסטרן תגלית חדשה המגובה בתכנון ניסיוני חזק ובסטטיסטיקה המראה שתגובת הפלצבו של מטופל ניתנת לכימות ולהפך הם יכולים לחזות בדיוק של 95% את תגובת הפלצבו של מטופל על סמך מוחו של המטופל. קישוריות פונקציונלית לפני תחילת המחקר. הם השתמשו בהדמיית תהודה מגנטית פונקציונלית במצב מנוחה, rs-fMRI, במיוחד rs-fMRI תלוי רמת חמצן בדם (BOLD). בצורת MRI זו, ההנחה המקובלת כי רמות החמצון בדם במוח משתנות בהתאם לפעילות העצבית ושינויים מטבוליים אלו במוח נראים באמצעות BOLD fMRI. החוקרים מחשבים את התפקוד המטבולי המשתנה של מוחו של מטופל לעוצמת תמונה ומתוך שיא ההדמיה הם יכולים לתאר ולהפיק קישוריות תפקודית מוחית, כלומר שיתוף מידע מוחי. 

החוקרים הקליניים ב-Northwestern בחנו את פעילות המוח שמקורה ב-fMRI של חולי דלקת מפרקים ניוונית בתגובה לפלצבו ולתרופת הכאב דולוקסטין. במחקר הראשון, החוקרים ערכו ניסוי פלצבו סמיות יחיד. הם גילו שכמחצית מהחולים הגיבו לפלסבו והחצי השני לא. המגיבים לפלצבו הראו קישוריות תפקודית מוחית גדולה יותר בהשוואה לגורמים שאינם מגיבים לפלצבו באזור מוחי שנקרא gyrus midfrontal right, r-MFG. 

במחקר שני, החוקרים השתמשו במדד הקישוריות התפקודית של המוח של ה-r-MFG כדי לחזות חולים שיגיבו לפלצבו ברמת דיוק של 95%. 

במחקר הסופי השלישי, הם בדקו מטופלים שהגיבו רק לדולוקסטין וגילו את הקישוריות הפונקציונלית שמקורה ב-fMRI של אזור מוח אחר (הפרהיפפוקמפוס הימני, r-PHG) כמנבאת את התגובה משכך כאבים לדולוקסטין. הממצא האחרון תואם את הפעולה הפרמקולוגית הידועה של דולוקסטין במוח. 

לבסוף, הם הכלילו את הממצאים שלהם לגבי קישוריות פונקציונלית r-PHG כדי לחזות את תגובת הדולוקסטין בכל קבוצת החולים ולאחר מכן תיקנו לתגובה משכך כאבים חזויה לפלסבו. הם מצאו שדולוקסטין גם הגביר וגם הפחית את תגובת הפלצבו. זה מוביל לתופעת לוואי שמעולם לא נצפתה של תרופה פעילה המפחיתה את תגובת הפלצבו. המנגנון של משחק הגומלין בין r-PHG ו-r-MFG נותר להכריע.