פרטיות ביולוגית: הגנה על שיתוף DNA

• מְחַבֵּר:
• שם היוצר

  Quantumrun Foresight
• 25 בנובמבר 2022

סיכום תובנה

בנקים ביו וחברות בדיקות ביוטכנולוגיה הפכו את מסדי הנתונים הגנטיים לזמינים יותר ויותר. נתונים ביולוגיים מנוצלים לגילוי טיפולים לסרטן, הפרעות גנטיות נדירות ומגוון מחלות אחרות. עם זאת, פרטיות ה-DNA עשויה להיות מוקרבת יותר ויותר בשם המחקר המדעי.

הקשר פרטיות ביולוגי

פרטיות ביולוגית היא עניין קריטי בעידן של מחקר גנטי מתקדם ובדיקות DNA נרחבות. תפיסה זו מתמקדת בשמירה על המידע האישי של אנשים המספקים דגימות DNA, וכוללת את ניהול הסכמתם לגבי השימוש והאחסון של דגימות אלו. עם השימוש הגובר במאגרי מידע גנטיים, יש צורך הולך וגובר בחוקי פרטיות מעודכנים כדי להגן על זכויות הפרט. הייחודיות של המידע הגנטי מציבה אתגר משמעותי, שכן הוא קשור מטבעו לזהותו של הפרט ואינו ניתן להפרדה מתכונות זיהוי, מה שהופך את ביטול הזיהוי למשימה מורכבת.

בארה"ב, כמה חוקים פדרליים מתייחסים לטיפול במידע גנטי, אך אף אחד מהם אינו מותאם במיוחד לניואנסים של פרטיות ביולוגית. לדוגמה, חוק אי-הפליה של מידע גנטי (GINA), שהוקם ב-2008, מתייחס בעיקר לאפליה על סמך מידע גנטי. הוא אוסר על אפליה בביטוחי בריאות ובהחלטות תעסוקה אך אינו מרחיב את הגנתו לביטוח חיים, נכות או סיעודי. 

עוד סעיף חקיקה קריטי הוא חוק הניידות והאחריות של ביטוח הבריאות (HIPAA), שתוקן ב-2013 כדי לכלול מידע גנטי בקטגוריית המידע הבריאותי המוגן שלו (PHI). למרות הכללה זו, ההיקף של HIPAA מוגבל לספקי שירותי בריאות ראשוניים, כגון בתי חולים ומרפאות, ואינו מתרחב לשירותי בדיקות גנטיות מקוונות כמו 23andMe. פער זה בחוק מצביע על כך שלמשתמשים בשירותים כאלה ייתכן שלא תהיה אותה רמה של הגנה על פרטיות כמו מטופלים במסגרות בריאות מסורתיות. 

השפעה משבשת

בגלל מגבלות אלו, חלק ממדינות ארה"ב חוקקו חוקי פרטיות נוקשים ומוגדרים יותר. לדוגמה, קליפורניה העבירה את חוק פרטיות המידע הגנטי בשנת 2022, והגביל חברות בדיקות גנטיות ישירות לצרכן (D2C) כמו 23andMe ו-Ancestry. החוק מחייב הסכמה מפורשת לשימוש ב-DNA במחקר או הסכמי צד שלישי.

בנוסף, שיטות הטעיה להונות או להפחיד אנשים למתן הסכמה אסורים. לקוחות יכולים גם לבקש את מחיקת הנתונים שלהם והשמדת כל הדגימות בחוק זה. בינתיים, מרילנד ומונטנה העבירו חוקי גנאלוגיה משפטית המחייבים את גורמי אכיפת החוק לקבל צו חיפוש לפני שהם צופים במאגרי DNA לצורך חקירות פליליות. 

עם זאת, יש עדיין כמה אתגרים בהגנה על הפרטיות הביולוגית. יש חששות בנוגע לפרטיות רפואית. למשל, כאשר אנשים נדרשים לאפשר גישה לרישומי הבריאות שלהם על סמך הרשאות רחבות ולעתים קרובות מיותרות. דוגמאות לכך הן מקרים שבהם אדם צריך לחתום תחילה על פרסום מידע רפואי לפני שהוא יכול להגיש בקשה להטבות ממשלתיות או לרכוש ביטוח חיים.

פרקטיקה נוספת שבה הפרטיות הביולוגית הופכת לתחום אפור הוא בדיקת יילודים. חוקי המדינה דורשים שכל הילודים ייבדקו עבור לפחות 21 הפרעות לצורך התערבות רפואית מוקדמת. כמה מומחים חוששים שהמנדט הזה יכלול בקרוב מצבים שלא באים לידי ביטוי עד הבגרות או שאין להם טיפול ידוע.

השלכות של פרטיות ביולוגית

השלכות רחבות יותר של פרטיות ביולוגית עשויות לכלול: 

• ארגוני מחקר וחברות ביוטכנולוגיה הדורשים הסכמה מפורשת מהתורמים למחקר ואיסוף נתונים מבוססי DNA.
• ארגוני זכויות אדם הדורשים איסוף DNA מונע על ידי המדינה להיות שקוף ואתי יותר.
• מדינות אוטוריטריות כמו רוסיה וסין יוצרות פרופילים גנטיים מכונני ה-DNA האדירים שלהן כדי לזהות טוב יותר אילו אנשים מתאימים היטב לשירותים אזרחיים מסוימים, כמו הצבא.
• מדינות נוספות בארה"ב מיישמות חוקי פרטיות נתונים גנטיים בודדים; עם זאת, מאחר והן אינן סטנדרטיות, ייתכן שיש להן מיקוד שונה או מדיניות סותרת.
• הגישה של ארגוני אכיפת החוק למאגרי DNA מוגבלת כדי למנוע שיטור יתר או שיטור חזוי האוכפים מחדש אפליה.
• טכנולוגיות מתפתחות בגנטיקה המטפחות מודלים עסקיים חדשים בתחום הביטוח והבריאות, כאשר חברות עשויות להציע תוכניות מותאמות אישית המבוססות על פרופילים גנטיים בודדים.
• קבוצות תמיכה צרכניות מגבירות את הלחץ לסימון ברור יותר ופרוטוקולי הסכמה על מוצרים המשתמשים בנתונים גנטיים, מה שמוביל לשקיפות רבה יותר בשוק הביוטכנולוגיה.
• ממשלות ברחבי העולם שוקלים הנחיות אתיות ומסגרות רגולטוריות למעקב גנטי כדי למנוע שימוש לרעה בנתונים גנטיים ולהגן על חירויות הפרט.

שאלות שכדאי לקחת בחשבון

• אם תרמת דגימות DNA או השלמת בדיקות גנטיות מקוונות, מה הייתה מדיניות הפרטיות?
• איך עוד יכולות ממשלות להגן על הפרטיות הביולוגית של האזרחים?